Chafetz Chaim on Sifra, Vayikra Dibbura DeNedavah, Section 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ד) המרובה. שהקטיר כל הקומץ שנתחמץ:
המועט מנין. שהקטיר חצי קומץ חמץ (גמרא):
עירובו מנין. שנתערב החצי קומץ חמץ עם חצי קומץ מצה והקטירם:
שהן במצה תהיה. היינו כל המנחות שציותה התורה עליהן ואמרה "מצה תהיה" (ויקרא ב, ה) עליהן ציותה התורה בלאו "לא תקטירו חמץ", אבל מנחות שאינן במצה תהיה כגון חמץ שבתודה ושתי הלחם אף שאינן בני הקטרה מכל מקום אם עבר והקטיר יכול דלא יעבור על זה בלאו ד"לא תקטירו":
תלמוד לומר כי כל שאור וכל דבש. הקיש השאור לדבש. מה הדבש נוהג בכולם כן איסור הקטרת השאור בכולם (קרבן אהרן). ולענ"ד דלא נצרך כאן להיקש ד"כי כל שאור" כולל הכל ואף דלמעלה ילפינן מזה עירובו – תרתי שמע מינה:
וכל דבש לא תקטירו. הוא ענין בפני עצמו שמתחיל הספרא לפרש דיני דבש:
אין לי אלא המרובה. שהקטיר מלא קומצו דבש תמרים:
תלמוד לומר וכל דבש – צ"ל תלמוד לומר כל דבש (הגר"א), והריבוי מתיבת "כל" וכן הגירסא בילקוט:
עירובו מנין תלמוד לומר וכל דבש. והיינו מרביויא דוי"ו:
שהפטמין וכו' ת"ל וכל דבש. הגר"א הגיה "תלמוד לומר כי כל דבש" והוא מפני שהיה קשה לו הא "וכל דבש" כבר נדרש לענין עירובו, לכך הגיה "כי כל דבש" וכונתו דתיבת "כי" הכתוב בראש הקרא קאי גם אדבש: