Chafetz Chaim on Sifra, Vayikra Dibbura DeNedavah, Section 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ט) אם קדמן ד"א. כגון שעבר והביא מנחה מן החדש קדום לשתי הלחם לא יקריבו עוד שתי הלחם דבעינן מנחה חדשה וליכא:
תלמוד לומר תקריבו. מכל מקום, דהוה ליה לכתוב "תקריב" וכתב וי"ו יתירא לרבויי דאפילו אינה חדשה נמי יקריב ולא בעינן חדשה אלא למצוה:
תלמוד לומר אותם. משמע אותם המפורשים במקום אחר שזמנן עצרת אבל אחר עצרת עבר יומו בטל קרבנו:
יכול יביא היחיד וכו'. שיהיה היחיד מתנדב בחול כשירצה שתי הלחם כעין שמביא שאר מנחות נדבה:
ת"ל אותם. בגמרא גריס תלמוד לומר תקריבו דמשמע צבור ולא יחיד. והוא כעין דרשא אחרת מן "תקריבו אותם" וס"ל דממילא משתמע דאחר עצרת לא יוכל להביא השתי הלחם וכן דין הראשון דחדשה אינה אלא למצוה כ"ז דלא ידעינן דאתי לעיכובא:
יביא צבור כיוצא בהן נדבה. ממעות שופרותיהן יביאו שתי הלחם באיזה זמן אם ירצו:
שכן הוא מביא כיוצא בהן חובה. בעצרת:
ת"ל אותם. של חובה הצבור מביאין ולא אחרים של נדבה:
את הכבש. שאף עליו לא יעלו שאור ודבש:
ת"ל ואל המזבח. דהוה מצי למכתב "ולהמזבח" וכתיב "ואל" – יתירא לרבות הכבש:
ושלא לעבודה. אלא לשם עצים נמי עובר בלא תעשה:
ת"ל וכו' אלא לעבודה. אבל מותר להעלותן לשם עצים: