Chafetz Chaim on Sifra, Vayikra Dibbura DeNedavah, Section 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אפקח את בני. מצטער היה על התורה שמשתכחת:
אם לא שמעתי שיש הפרש. ואתה עושה קבלה כזריקה:
לא עשה בה מחשבה כמעשה. שאם חשב בשחיטה על מנת לקבל דם למחר אינו פיגול:
זריקה עשה בה מחשבה כמעשה. שאם שחט על מנת לזרוק דם למחר - פיגל, דהיינו אכילת מזבח דאתרבי בהדיא אפילו שפיכת שיריים כדתניא לקמן (פרשה צו פ' חית פסקא וי"ו) מנין לרבות זריקה והקטר ושפיכת שיריים (דהיינו שחשב עליהם חוץ לזמנן) תלמוד לומר ואם האכל יאכל – אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח:
המקבל בחוץ פטור. מכרת דשחיטה כתיב לחיובא וזריקה נפקא לן מ"או זבח" לקמן (בפרשת אחרי מות בפרק יו"ד פיסקא ג):
קבלוהו טמאים. או זרים ושתויי יין והדומין להן:
אין חייבין עליהן. מיתה דבעינן עבודה תמה שאין אחריה עבודה:
זרקוהו טמאין חייבין עליהן. מיתה. דעבודה תמה היא דזריקה עבודה אחרונה שבדם היא:
אקפח את בני. אם אין זה דבר אמת שלא וכו':