Chafetz Chaim on Sifra, Vayikra Dibbura DeNedavah, Section 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ב) ולמוקצה לא גרסינן [הגר"א]. והדין עמו דמוקצה כבר נתמעט לעיל גבי בן בקר. וכן בגמרא ליתא:
ולמזוהם. שריח רע יוצא ממנו ומשום דמאיס. וכל הני פסולין ה"ה לבן בקר, וכן רובע ונרבע וכה"ג, כל פסולין דגבי בן בקר ה"ה גבי בן צאן דילפי מהדדי וכנ"ל:
קרבנו. קרא יתירא הוא:
להוציא את הגזול. כגון שגזל בהמה ונתיאשו הבעלים ואחר כך הקדישה דאף על גב דהוה ליה יאוש ושנוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש – אפילו הכי קמ"ל קרא דפסול להקרבה:
כבשים ועזים. יתירא נינהו דהא איתנהו בכלל צאן. [והגר"א גריס כבשים או עזים ואתי שפיר טפי להוציא את הכלאים שבא משניהם.]
כגון שחרש בשור ובחמור. והשתא אותו שור יהיה פסול להקדישו לעולם ואם הקדישו יהא אסור להקריבו:
והן מוקדשין. היינו כגון שהקדיש בהמה ואחר כך עבד בה עבודה. ויש על זה לאו בתורה "לא תעבוד בבכור שורך" ומרבינן בספרי דהוא הדין לכל קדשי מזבח:
וכלאים בכרם. שחיפה כלאים בחרישתו ומחפה כזורע ומחייב משום "לא תזרע כרמך כלאים":
ושביעית. נמי כגון שחיפה זרעים בחרישתו ועבר על 'שדך לא תזרע':
ויום טוב. לוקה משום חרישה וכל הני חייבי לאו נינהו:
ויום הכפורים. חייבי כריתות:
ושבת. חייבי מיתות בית דין וכולהו או או קתני:
ת"ל כבשים לעולה וכו'. כלומר כיון שכתוב עולה לבסוף שדינן ליה על כבשים ועל עזים והי ריבויא להתיר דאפילו נעבדה בו עבירה קאמר רחמנא דהוי עולה וממילא מיעוטא ע"כ לזקן וחולה ומזוהם אתי דכחישי ומאיסי לגבוה דכתיב "הקריבהו נא לפחתך וגו'":