בחושןמשפט סימן פ"ט כתב הטור בשם ר"י הא דקיימא לן דאם שכרו שלא בעדים נאמן בעל הבית היינו דוקא כשטוען פרעתי כל שכרך אבל אם מודה במקצת ליכא מיגו וכו' עיין שם. וקשה הלא דברי הר"י שהביאו התוס' במסכת בבא מציעא דף קי"ב ע"ב הם אליבא דסלקא דעתי' של המקשן ולא קאי אליבא דמסקנא דכתבו שם התוס' על הא דפריך הגמרא אי הכי אפילו קצץ נמי אמאי לא משני דשם מיירי דשכרו שלא בעדים ועל זה תירץ ר"י דאפילו מיירי בלא עדים גם כן אינו נאמן במיגו כיון שהוא מודה במקצת וכו' עד כאן. ומתרץ קציצה מדכר דכירי אינשי. וקשה אם כן כשאמר בעל הבית לא קצצתי לך אלא כך וכך יהא נאמן במיגו דלא קצצתי לך אלא כך וכך דקציצה מדכר דכירי אינשי. ויש לתרץ על פי מה שכתבו התוס' בבבא קמא בסוגיא דעירוב פרשיות דניחא ליה לטעון טענה שחבירו יחשוב שהוא טועה ממה שיחשוב אותו כמשקר במזיד. אם כן אדרבה מתוך דקציצה מדכר דכירי אינשי לא רצה לטעון כך כי אז יחשוב לו כמשקר במזיד. אך עדיין קשה אם כן איך מסיק שמואל לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים נאמן במגו דאי בעי אמר לא שכרתיך הא הוי מיגו משאינו מעיז למעיז כי ניחא ליה לחשבו כטועה ולא כמשקר במזיד. ויש לתרץ על פי שיטת הרא"ש דסובר דאמרינן מגו דהעזה גבי שבועה דרבנן. וכאן מיירי בכופר הכל אם כן אין כאן אלא שבועה דרבנן דאמרינן ביה מיגו דהעזה: