במסכתקידושין דף ל"א. מאי דכתיב יודוך כל מלכי הארץ כי שמעו אמרי פיך וגו' מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך כשאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אמרו העכו"ם לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך וגו' הודו לדברות הראשונות עד כאן. ותמוה מה ראו על ככה יותר ממצות כיבוד אב ואם. ויש לפרש על פי מה דאיתא בילקוט בפרשת ואתחנן וזה לשונו שם מהו דכתיב אנכי ה' אלהיך את מוצא דכל עשרת הדברות אמר הקב"ה כנגד העשרה בני אדם שפקרו בהם. אנכי כנגד מיכה שעשה פסל. לא יהיה לך כנגד ירבעם. לא תשא כנגד מקלל וכו'. כבד כנגד אבשלום וכו' עיין שם. והנה איתא בפרק קמא דברכות למה נסמך פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג לומר לך אם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו אמור לו כלום יש בן שמורד באביו אלא הוה הכא נמי הוה וכו' עיין שם. אם כן לפי זה נוכל להבין דברי הגמרא הנזכר לעיל דבשעה שאמר הקב"ה אנכי ה' אלהיך דהיינו בשביל ירבעם ומיכה שימרדו בהקב"ה על כן היה מזהיר את ישראל על זה. אם כן היה קשה להם וכי אפשר לומר שימרדו בהקב"ה דכלום יש עבד שמורד ברבו אלא ודאי שאין זה סברא שימרדו בו והא דאמר אנכי ולא יהיה לך לכבוד עצמו הוא דורש ואמר שינהגו בו כבוד. אבל אחר כך כשאמר הקב"ה כבד את אביך וגו' דבזה בא להזהיר על אבשלום שלא ימרוד באביו כנזכר לעיל וכאן אי אפשר לומר דלכבוד עצמו הוא דורש קשה היאך אפשר שבן ימרוד באביו אלא דבאמת הוה הכא נמי הוה באשר שבודאי ימרדו מיכה וירבעם בהקב"ה. וכיון ששמעו כך מיד הודו לדברות הראשונות שגם אנכי ולא יהיה לך לא לכבוד עצמו אמר כן אלא כנגד מיכה וירבעם: