ש"ך ס"ק א' לומר שכחתי נ"ב דבריו צ"ע דהא הר"ן שם שט"ו ע"א מייתי קו' הרשב"א שבועות עדות מאן מוכח עלה דמזיד הוא דלמא אשתלי והניח בצ"ע וכ' עליו הר"ן ליישב ולחלק בין זמן קרוב דלא מצי למימר אשתלי ובין זמן רחוק ע"ש וא"כ הרשב"א שהניח הקו' בצ"ע ע"כ ס"ל דמצי למימר אשתלי ודחיק לי' עלמא לאוקמא מתני' בזמן קרוב דוקא וא"כ ע"כ הא דכ' בת' הרשב"א שהביא ב"י וסמ"ע לעיל סי' ל"ד היינו שלא נקבל עדותו כיון שברי לנו שנשבע לשקר לא נתלה בשכחה ושוגג לקבל עדותו על אחר אבל לפסלו לשבועה ולהוציא ממון ממנו ס"ל להרשב"א שאם הי' זמן מה בין העדות והשבועה יכול לומר שכחתי ולא נוציא ממנו ממון וז"ב. הנה עוד תי' שם הר"ן דמיירי שהודה שהגיד בשבועה ושפיר נעשה חשוד ע"פ עצמו לפוסלו משבועה להפסידו ממון עצמו וע"ש וצל"ע מ"ט הניח הרשב"א הקו' בצ"ע ולא תירץ כן הא כ"כ ה"ה בשם הרשב"א פכ"ד מה' אישות סוף הל' י"א גבי פלוני חכם טיהר לי הכתם וכ"כ הב"ש באה"ע סי' קט"ו סק"ג ע"ש וצ"ל דס"ל להרשב"א כיון דעכ"פ לענין אם יתחייב היסת אינו נעשה חשוד ע"פ עצמו להרויח השבועה כדלקמן סי"א א"כ גם בשבועה דאוריית' שמפסיד ממון נמי אינו נעשה חשוד לחצאין וסברא זו כ' הרב"י סי' זה מחודש ה' בשם הרשב"א ע"ש וע' במרדכי פ' חזקת דף רמ"ה ע"ד סי' תקכ"ח בשם ראב"ן דהיכא דע"א מעיד עליו נעשה חשוד לשבועה ע"פ עצמו וגבי פלוני רבעני לרצוני לא העיד העד שעמו שהי' לרצוני דא"כ הי' נעשה פסול ע"פ עצמו בצירוף הע"א ע"ש והוא חידוש דין:

שם סמ"ע סקי"ד וכ"כ הרא"ש נ"ב וע"ל סי' ע"ה סקי"ד:

שם סמ"ע ס"ק כ"א בד"ה שכנגדו נ"ב בתוס' ב"ק ק"ח ע"א ד"ה ותרי הוכיחו מזה דהחשוד לשבוע על שקר אינו פסול מן התורה ואין ראי' זו מכרעת כמשמע מב' תי' תוס' הללו וכן משמע מתוס ב"מ ד"ה בלא דמי ודווקא חמסן הוא פסול מדרבנן וכן מבואר מל' תוס' כתובות י"א ע"ב סוף ד"ה ובכולי ע"ש והאי דב"ק ק"ח הנ"ל י"ל שעשה תשוב' בין שבועה לשבועה:

שם ש"ך ס"ק י"ד בנתחייב' שבועה על כתובתה נ"ב לעיל סי' פ"ב ס"ק י"ט כתב הש"ך דלטור ושו"ע דס"ל כתובה דרבנן אזי באלמנה חשודה מפסדת ע"ש ובסנה' ק"ח סוף ע"א משמע דרש"י ס"ל כתובה דרבנן וע"ש בתוס' וצ"ל מ"מ דרש"י עדיפא מהטור דרש"י ס"ל בשטר מקוים דרבנן נמי אין החשוד מפסיד והטוש"ע הכריעו וחלקו בין שטר דאורייתא לכתובה דרבנן וק"ל: