במג"א סוף ס"ק א' נ"ב דבריו צ"ע וכבר עמד עליהם השער המלך פרק י"ט מהלכות שבת ובתשובה הארכתי בזה. ועיקר נ"ל דהמעיין בד"מ יבין הדבר לאשורו בלי שום דוחק ופקפוק והוא דס"ל דאי איכא בלאו הכי כהנים העולים לדוכן הישראל העולה עמהם הוי ליה הידור מצוה ברוב עם הדרת מלך וכל שיש הידור מצוה ליכא בל תוסיף כמ"ש הרמב"ם פ"ו מהלכו' סוכה ולולב הלכה ז' וע"ש בכ"מ וה"ה הכא ליכא משום עשה דכה תברכו וזה נראה לי אמת:

(שם) ס"ק ג' שנית מברך. נ"ב עיין תשובו' ח"ס או"ח סי' כ"ב [שם העלה לדינא בכ' תפלות שונות כגון שחרית ומוסף פשוט ומעשים בכל יום שמברכים באשכנז שנשיאת כפיהם שחרית מוסף ונעילה ואין פוצה פה ונכון הוא מדינ' ובאותו ציבור בתפלה א' אין לישא כפים ב' פעמים בשום אופן אך בציבורא אחרינא באותה תפלה שכבר נשא כפיו אם אין שם כהנים ישא ידיו ויברך כדי להוצי' הציבור ולברך אותם ואם יש שם כהנים בלא הם נראה לי דלא ישא כפיו ולא יכניס עצמו לספק ברכה ואפשר שלזה כוון ר"א שהתפאר שלא נשא כפיו בלא ברכה ועיין מ"ש בזה בטורי אבן במגילה דף כ"ז ע"ב ובמהרש"א ח"א בסוטה דף ל"ט ובספר בנין אריאל ולהנ"ל ניחא שר"ל עם כהנים אחרים בציבורא אחרינא וכנ"ל ועיין לקמן בהגהות בדיבור שאח"ז בשם תשובות כתב סופר:

(שם) במחבר פ"ג נ"ב דין זה הוא מהגהות מיימוני ומתוס' דראש השנה פרק ג' ותמה בפרי מגדים מנ"ל דל"א אי לא בעי פי' איני נכנס לבית הכנסת משא"כ בכור דע"כ יקריבנו ע"ש ולדידי נמי קשה בלא"ה יום מאן דכר שמיה הלא בקרא לא נזכר שום זמן רק רחמנא תלי' בעבודת בהמ"ק דכתיב וירד מעשות החטאת כדאיתא ריש פרק ב' דמגילה ובגבולין בתפלה שהיא במקום עבודה וכשיש ב' עבורו' ביום אחד כגון שחרית ומוסף וה"ה ב' תפלות תרוייהו דאוריי' אבל במנחה בטלו חכמינו ז"ל משום שכרות כמבואר ריש פרק בתרא דתענית ואם נשאו כפיהם בשחרית שוב במוסף אפי' באותו ציבור אם אמרו עלה לרוכן עובר בעשה אך באות' תפלה גופה כגון בשחרית אי מזדמן ליה ציבורא אחריתא אע"ג דאי בעי עולה ומברך אבל אי לא בעי אינו עובר ובהא מיירי התוס' וסתם יום שאין בו אלא תפלה אחת אז אינו עובר אפילו בציבורא אחרינא דהרי במקדש לא אשכחן דכוותיה שיהיה עולה פעמים לתמיד של שחר וה"נ בתפלה אינו עובר עכ"פ אבל בשתי תפלות פשוט שחייב לעלות כנ"ל לפע"ד ועיין תשובות ח"ס או"ח סי' כ"ב ועיין שו"ת כתב סופר או"ח סימן י"ב [בתשובות כתב סופר סי' י"ב העלה לדינא שאין חשש ברכה לבטלה בכהן שנשא כבר כפיו באותה תפלה בציבורא אחרינא לולי שכבר הורה זקן אביו מרן הח"ס ז"ל בתשובה כ"ב דלא ישא כפיו כדי שלא יכניס עצמו לספק ברכה ומסיק שם בתשובו' כתב סופר ע"ד הרב השואל המתפלל בביתו ביו"ט שחרית ומוסף ואינו רוצה לאחר מצות נשיאת כפים עד שיצא לבהכנ"ס הגדולה שבעיר וגם שם קשה עליו לפרוש עצמו מן הציבור שלא לעלות לדוכן העצה היעוצה כשיעלה שנית בבהכנ"ס לדוכן ישמע ויכוין לאחד מהכהנים המברך ברכת כהנים ויוצא בברכתו ומה טוב שיאמר לאחד העומד סמוך לו שיכוין להוציאו וישמיע לו קול ברכתו ואין בזה משום ברכה לבטלה ומשום ל"ת דל"ת ליכא רק במוציא בפה כן היה נראה לי פשוט. ושוב מצאתי בצל"ח ברכות דף כ' שמסופק בזה ובתשובה אחרת הארכתי בזה ואם אי אפשר לכוין ולשמוע הברכ' מאחר יש עוד עצה לצאת ידי הח"ס שיהרהר הברכה בלבו כמו שהקדמנו דאין בהרהור משום ל"ת או יאמר הברכ' בפה ושם ומלכות יהרהר בלבו ע"ש]:

(שם) במג"א ס"ק י"ג לעלות ביחד נ"ב אבל אם שונא את הציבור או בהיפך אז סכנה לעלות. זוהר פרשת נשא ומביאו הט"ז לקמן סי' זה ומג"א ס"ק י"ח.

(שם) במג"א ס"ק נ"ט וצ"ע דהא אמרי'. נ"ב לא ראה בפנים בתשובה דהמעשה היה שרצה שתשאר אשתו עמו עד שיעבור האונס וישבע עתה שעתיד הוא לדור הנאה ולגרשה אחר עבור המקרה והורה הגאון ז"ל שפסול דע"כ לא התירו אלא בעומד בצד המזבח אז התירו לו העבודה אחת לעבוד ואח"כ יגרשנה מיד אבל זה שרוצה שתשאר עמו אין שום הוי אמינא אפי' מחמת אונס נפשות דהוי ליה בכלל גילוי עריות ע"ש באריכות ולא קשה מידי קושית המג"א ועיין היטב תשובת חתם סופר חלק ו' סי' י"ב:

(שם) סעיף מ"א בהג"ה בת שהמירה נ"ב וכתב בשירי כנה"ג שאין נוהגין כן לפסול כהן בשביל זה ומ"ש שהמירה לע"ז רצ"ל שהלכה ונתדבקה לאומה אחרת שאנחנו תולים בזה חזקה כי זינתה עמהם כי מסתמא מחמת תאוה המירה ולולי אביה היה משמרה כראוי בילדותה לא באתה לידי מדה זו וע"כ אביה היא מחללת ולזה נתכוין המג"א סוף ס"ק ס"ב וכל זה במומר בזמנינו שהולך לאומה אחרת ומתדבק בה אבל בת כהן העובדת ע"ז ואינה מתדבקת לאומה מן האומות כמו שהיו עובדים ע"ז כשהיו יושבים על אדמתם בעוה"ר כזה אין כאן חזקה שזינתה כי מי מישראל ישמע לה לזנות עמה ע"כ בת כהן שעבדה ע"ז בזמן שהיו סנהדרין לא הית' נידונ' בשריפ' ולא חללה את אביה ובזה יובנו דברי המג"א בכאן וק"ל: