שם במג"א ס"ק ז' הארץ נמחק והוגה הארון:

במחבר סעיף ה' בכלי חרס. נ"ב ואם א"א סגי בכלי עץ אבל מ"ש בכנסת יחזקאל דכלי עץ עדיף מכלי חרס דמדייתי לא נ"ל:

שם ס"ק ט' ואסור לשורפן. נ"ב והעלה בכנסת יחזקאל דאין לאבדו ביד אפילו היכא דאיכא למיחש שיבואו לידי בזיון ע"י הרשעים. וכתב ומי דחק לן עלמא וקוברן בעומק נ' טפחים ואם אי אפשר בבה"ק יקברם במקום אחר ודלא כבעל שבות יעקב שם:

שם בהג"ה סעיף ו' ופרוכת נ"ב ובקהלות קטנות שפורסין אותו לפעמים תחת ס"ת בשעת הקריא' בקיבוץ חוץ לבהכ"נ אזי מותר לעשות מכסה לשלחן ואסור לעשו' ממנו כפורת וכן הוריתי למעשה ועיין היטב בתשובות מהר"ם פ"ק ובתשובות ב"ח סי' י"ד:

שם בהג"ה סעיף ט' לב ב"ד. נ"ב עיין במלמ"ל פ"ד מהלכות שקלים הלכה י"ב קושיא ע"ז הלא לא שייך לב ב"ד מתנה בנדבת יחיד. ולק"מ דהכא לישנא בעלמא קאמר דודאי המתנדבים הראשונים התנו כן בפירוש ושוב המתנדב סתם ע"ד המנהג הוא מתנדב ופשוט:

שם מחבר סעיף י' בראשי חתנים נ"ב ק"ל אפילו הם של גדיל אסורים בלא"ה דגזרו על עטרות חתנים וצ"ל כמ"ש סי' תר"ס סק"ו ע"ש:

שם במחבר סעיף י"א אסור להדליקן. נ"ב עיין תשובות או"ח סי' מ"ב [ע"ד נירות של בית ע"ז שלא הודלקו מעולם אי לא נאסרו בהזמנת ההיא שלא להדליקם בבית הכנסת וע"ד שהודלקו וכבו שאיתא בהדיא בש"ע או"ח ויו"ד לאיסור דמאיס. אם הותך השעוה ונשתנה אם מותר לעשות ממנו נר אחר. ובתשובה כתבתי דמהזמנה בעלמא לא הוזכר בש"ע לאיסור והדין עמו דמסקינן בתמורה דף כ"ט ע"א דאין מוקצה עד שיעשה בו מעשה וכו' ובין להרמב"ם ובין להראב"ד אין להחמיר כלל ואין לחוש שנעשו מתחלה לשם ע"ז ממש דאין סתם מחשבת גוי לע"ז אלא עושה למכור בשוק. אמנם ע"ד נרות שכבר דלקו וכבו ונאסרו ונמאסו לבהכנ"ס אם מהני התכה מסיק בסוף התשובה וז"ל לדינא נ"ל לפי משמעות הש"ע והחו"י סי' קס"א וסי' קס"ב משמע דמותר ומהרמב"ן פרשת ויקהל וש"ס דע"ז אין הכרח לאיסור ע"כ המיקל לא הפסיד והמחמיר תבוא עליו ברכה:

שם בהג"ה מומר. נ"ב עיין תשובותי סי' אלף רפ"ג:

שם במג"א ס"ק י"ז דאפילו נאבד. נ"ב עיין תוס' במגילה ו' ע"א ד"ה טרטראות:

שם ס"ק י"ח דאם נתן. נ"ב פליג אפיסקא מהרי"ו וק"ל:

בא"ד בסה"ד. נ"ב ומשמע כללא דדינא צדקה לעניים מקבלין ממומר ולא קרבן וההיפוך בנכרים דנודרין נדרים ונדבות אבל צדקה לא משום שנאמר ביבוש קצירה וגו'. אבל נר וס"ת וצורכי בית הכנסת מקבלין בין ממומר בין מנכרי ומ"ש התוס' בב"ב דף ח' ע"א סד"ה יתב וכו' דמייתי מינה הרי"ו ראיה י"ל דלאו דוקא דהוה שרגא כקרבן אלא לאפוקי דלא הוי כצדקה לעניים וק"ל. אבל בהמג"א כאן וביו"ד סי' רנ"ד משמע דשרגא וכדומה הוה כקרבן אבל צדק' בודאי מקבלים מהם:

שם במג"א סק"כ אפילו להדליק ממנו. נ"ב אין זה ק"ו דלהדליק ממנו איכא הכחשה וביזוי מצוה משא"כ לקרות לאורו הוא קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה אלא מדרבנן ואפשר דבבהכנ"ס אפי' לכתחלה שרי ועמ"ש תוס' שבת דף כ"א ע"א ד"ה שמחות וכו' וכן בפסחים דף כ"ו ע"א ד"ה מעילה וכו':

שם במג"א ס"ק כ"ג ד"ה ומצאו דבר. נ"ב עיין קצה"ח סי' רי"ש ושו"ת בית אפרים חיו"ד סי'.... [מהגאון כ"ס]:

שם ס"ק כ"ג ואין יד להקדש. נ"ב כמ"ש הרשב"ם ותוס' בב"ב דף ע"ט ע"א והרע"ב והתוסיו"ט במעילה פ"ג מ"ו. ומה שהקשה התוסיו"ט דעכ"פ יש שליח להקדש י"ל כיון שחב לאחריני לא. אבל צ"ע לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש כדאמרינן בקידושין דף כ"ט ע"א ובש"ס אין הכרח כלל דאין יד כמ"ש בחידושי הרמב"ן שם דניהו דנקנה להקדש אבל אין בו מעילה. ועוד צל"ע מי לא מצי איירי בחצר שאינו משתמר לדעת הקדש ולא מיירי התם אלא מדין גידולי הקדש ולא מדין חצר וכן מבואר ממשנה ד' פ"ה דשקלים ועיין חו"מ סי' דס"ח ועיין תשובות ח"ס או"ח סי' מ"ד [ע"ד בעה"ב אחד שיש לו חנות הפתוח לרה"ר למזוג יין ושכיחי שם מצרים הרבה ומצא הנער המשרת שלו כיס ובתוכו מעות בידוע שנאבד מהמצרים אי זכה הנער או בעה"ב שחצירו קונה לו. וסיים תשובתו בזה"ל מ"מ בהא סלקינן בעובדא דידן זכה הנער המשרת דקיי"ל מציאת פועל ושכיר לעצמו אם לא שאמר לו הבעה"ב הגבה לי מציאה זו ועיין סמ"ע ס"ס ע"ח. ומה שאומרים שהמנהג מציאת משרת לבעה"ב הבל יפצה פיהם ואין מקום לזה. ומ"ש מכ"ת מש"ך ס"ס ל"ז יעוין מ"ש ב"ש ר"ס מ"ז ותל"מ:

שם בא"ד ברבה פרשת אחרי. נ"ב בפסוק איש איש:

שם בס"ס ואח"כ חזר השני. נ"ב ליתא כן בצ"ץ אלא שהגבאים חזרו ולא האמינו להשני אבל הוא לא יחזור בו וכן מבואר מהראיה דמייתי מערכין והוא מ"ב פ"ח ע"ש. ומיהו בלא"ה נמי נהגו חסידי עסטרייך ליתן כל מה שהפריזו כמ"ש המג"א לקמן סי' ש"ו ס"ק ט"ו בשם יש"ש פ"ה רביצה ע"ש: