Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 242
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במג"א ס"ק א' וראיה ממשנה. נ"ב ואין הנידון דומה לראיה דהתם לא דס"ל לאסור אלא שאין השאר עליו חובה ומכל מקום אם תרצה תביא גם השאר ומסתמא כן עשו אחר שהוזלו הקינין משא"כ אם עבר השבת בלא דגים אינו יכול לתקנן. ועוד התם הוא להציל העני מאיסור כרת אבל הכא העני שאין ידו משגת פטור הוא מכל מקום נכון לתקן ולשבר מלתעות מיוקרי השער אבל ללמוד מזה למקום אחר צ"ע ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם ספ"ד דגיטין ובתוי"ט שם ועיין מג"א לקמן ריש סימן תרנ"ו:
שם ס"ק ד' לעשות מהם לחמין ובעש"ק משמוציאים אותם מן התנור מניחים מיד על השולחן. ט"ז יו"ד ס"ס קע"ח:
באו"ד וצ"ע דאדרבא. נ"ב בטור שם משום שחייב אדם לטהר עצמו ברגל ובמרדכי ריש מס' ר"ה כתב הטעם משום שבלא"ה עושה לחמים לצורך יו"ט ע"ש. ונ"ל דתרוייהו צריכין דאי משום דחייב אדם לטהר עצמו וגופו ברגל מכל מקום אינו מוכרח שיאכל חולין בטהרה שטהור שאוכל מאכלים טמאים לא נטמא גופו ועיין בסוגיא דשמונ' עשר דברים במס' שבת פ"ק. אך משום שעושים הלחמים ביו"ט בעצמם וגופם טהור בלאו הכי משום שצריך עצמו לטהר ברגל א"כ ממילא הלחמים טהורים. ובזה מיושב מה שקשה משבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים דאע"ג שגם בשבת עושה לחם בביתו מכל מקום אין בני ביתו טהורים שאינו מחוייב לטהר עצמו בשבת ואתי שפיר הכל. ומיהו צ"ע דהא בראש השנה אינו חייב לטהר עצמו כי אם בשלשה רגלים: