Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 252
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במחבר מותר להתחיל וכו'. נ"ב עיין באר היטב בנידון בישול יי"ש ועיין תשובות או"ח סי' ס"ד [תוכן השאלה בקהלה אחת קבלו עליהם שבעש"ק לא ישרפו יי"ש מחצות ואילך בחורף ובקיץ משעה רביעית ואילך כדי שלא יצטרכו לבשל בשבת ועתה קם אחד ואמר שהוא מנהג טעות שבתשובות מהר"מ א"ש ח"א סי' פ' מיקל בדבר זה, ובתשובתו כת' דאף הגאון מהר"מ א"ש לא התיר ליתן תבואה ביורה בע"ש שיהיה מבשל והולך כל השבת אלא שצריכים לשער שיכלה בישולו טרם כניסת שבת כתיקון הקהלה הנ"ל, אך השאלה היה שם אם טעה בשיעורו וכשהגיע שבת עדיין לא נגמר הכל אם צריך להסיר הכובע ולהפסיד הי"ש. ועל זה השיב הגאון ז"ל כיון שהוא בשלהי בשולא שאז אין פותחין התנור והסתימה טוב לכן ליכא למיחש למכבה ולמבעיר ולא לשמא יחתה וע"כ התיר. ונמצא דהתיקון שתקנו בקהלה ההוא הוא תיקון יפה ומחוייב הוא ע"ש היטב]:
שם במג"א סק"ה מקום קנהו ממש נמחק ונ"ב אמש:
שם סק"כ ליכא חיוב חטאת. נ"ב עיין בספר אבן העזר לקמן סימן שכ"ח שדוחה כל ראיותיו והעלה שיש בו חיוב חטאת וצ"ע לדינא. לכן כשיש שעת הדחק סמוך לפסח רגיל אני לצוות שימכרו להנכרי בעל הרחיים את החטים וכל הכלים ואומרים לו כשמניח אותם לשומרם מחמץ אז אפשר שיחזרו ויקחו ממנו הקמח אחר שבת ועיין לקמן סי' ש"ז סעיף ג' והישראל יושב ומשמר ועיין ש"ך יו"ד סי' ק"כ וק"ל. ומה שקשה על ראיות המג"א מתוס' כבר תירצתי יפה בתוס' שבת ע"ש דהכי קאמר דהיה ליה לרבה לומר דבמלאכה דאתיא ממילא כעין רחיים מודו ב"ה לב"ש דאיכא למטעי טפי ולמגזר ע"ש אטו שבת שיאמרו שאין בו חטאת אלא ע"כ דאה"נ אין בו חטאת ע"ש. ויותר נראה מ"ש בגליון ש"ע קטן בשערי תשובה והוא קרוב לדברי מחצי' השקל ופותקין מים לגינה נמי מילוי מים כל היום אין בו חיוב חטאת דוקא משקה אם לזרעים ממש ועיין לשון רש"י במ"ק דף ב' ע"ב אבל למלאות ניגרי הגן מים ליכא לא חורש ולא זורע וכדברי המג"א מוכח בירוש' לפמ"ש הרשב"א בחידושיו דמשמעותי' כרבה משום גזירה דלמא אתי למעבד בשבת ומסיי' התם בירושלמי דלב"ש פותקין מים וכו' אבל לא יתן חטים וכו' משום השמעת קול א"כ ש"מ דבחטים לתוך רחיים ליכא למגז' משום דבשבת עצמו נמי ליכא איסור דאורייתא וצ"ל שאני פת בתנור דכך היה במשכן דכל בישול ואפייה נעשה ממיל' אבל טחינה במשכן היה ברחיים של יד וכן מצודה היה צד ממש לא ע"י פרישת מצודה לכן כל שנעשה ממילא פטור וכן כתב הקרבן נתנאל. וא"כ אזדא ליה הראיה של אבן העוזר סי' שכ"ח מזורה ורוח מסייעו. דהתם הכי הוה במשכן דכל זורה הוה ע"י רוח משא"כ רחיים של מים שטחנו בשל יד. ומ"ש מצד צבי לק"מ כיון דהצבי רץ מפני הכלב שרודפו האדם העומד לפניו לגדר דרכו הוא הצד בידים כצבי בבית ואדם יושב על הפתח דחייב משום צד: