סעיף א' בעגול ברמ"א. אשיר"י ומרדכי. ב"ב והא דלקמן סי' תקצ"א סעי' ד' ומייתי ראיה מלקמן ריש סי' רפ"ב. אבל צל"ע מש"ס פ' ע"פ דף ק"ד ע"א ומש"ס ר"פ התכל' דף ל"ט ע"א וצ"ע לחלק. שוב מצאתי קושיא זו בספר שחיבר השל"ה על המרדכי ונדחק מאד ליישב אהא דפרק התכלת אבל מהבדלה לא תירץ כלום ע"ש. ולי נראה ראיה ממתני' מס' פרה פ"ד משנה ב' שמינית וחזר והזה שמינית כשרה ועיין ר"ע מברטנורא שם [מהגאון כ"ס]:

שם ס"ק י"ב דלא חלקו חכמים נ"ב והמעיין בפנים יראה שהיא עצמה הרגישה בזה וכתבה דהרי בנס חנוכה מברכין עובר לעשייתן א"כ הרי חזינן דלענין. ברכת הדלקה פליגי רבנן ולא דמי לטבילה וכו' דלא פלוג ועמ"ש בחידושינו למס' שבת דף כ"ד ע"ב:

שם ס"ק ל"ג לא ידעתי מה. נ"ב המעיין בפנים (יראה) בהגהת הלבוש יראה שהרגיש בכל הדברים וסברתו נכונה דהרשב"א יליף מתחומין שהוא בעצמו יכול לילך ע"י בורגנין וה"ה בע"ש שהרי יכול להתיר נדרו במה שקדם לקבל שבת משא"כ במ"ש קודם שבירך בהמ"ז לא יכול לומר המבדיל דמפסיד רצה שבבהמ"ז וא"כ אין שום מציאות שיבשל לעצמו באמצע סעודה שלישית וממילא אסור לו להנות ממלאכת חבירו ודברי דט"ז כבר דחאום בספר חמד משה ודבריו נכונים ע"ש. ומכל מקום אין אנו מוחין בהדלקת נר ע"י ישראל שאמר המבדיל אבל לא לאפות ולבשל בשביל זה דשייך שמא ירבה בשבילו וגם בלאו הכי נמי יש להחמיר במלאכה גמורה קודם הבדלה כמ"ש המג"א לקמן ס"ס רצ"ט ע"ש: