במג"א סק"ז ויש אומרים שצריך לזהר עיין בספר מקור חיים בסוף הספר בהגהות וקצת ביאורי' כתב היתר חדש באם העגלה בשני סוסים ולמשא זה היה יכול בסוס אחד בשני אנשים היה פטור אבל אסור ובבהמ' מותר לגמרי כמבואר בשבת דף צ"ג ושוב דחה דלא ילפינן לאו מקרבן ע"ש. ובאמת צ"ע במלאכת שבת היאך תהיה מלאכת בהמתו חמורה ממלאכת עצמו והרי בחד קרא כתיב לא תעשה מלאכה אתה ובהמתך ומה שנקרא מלאכת אצלו גם בבהמתו כגופו דמיא אבל לא יותר וגם בשאר איסורי לאוי' לא ילפינן אבל בשבת אין לחלק בין בהמה לאדם כן נראה לי ברור והדין צ"ע ולדעתי נראה שלא אמר אדם מעולם היתר זה כי מהידוע שרגיל להיות שאם יש אחר מסוס א' לפעמים מתעצל הסוס וסומך על סוס חבירו והוא נסוג אחר מלמשוך ועצמו הולך מכח חבירו עד שמרגיש המחמר ורודהו במקלו שבידו וא"כ אין לסמוך על היתר זה כי אולי יהי' ד' אמות במעט רגע אשר היה סוס אחד נסוג אחור ויהיה כלהמשא על סוס האחר כנ"ל מהגאון [מהגאון כ"ס]:

(שם) במג"א סק"י דהתם מיירי בשוכח נ"ב ובחידושי הרמב"ן ריש פרק מי שהחשיך אוסר בהדיא אפי' שוכח ע"ש וא"כ קשיא ההיא דמס' ע"ז ובספר קרבן נתנאל ר"פ מי שהחשיך כתב דהרמב"ם היה מפרש הך דמס' ע"ז המוצא מציאה כיס בשבת ע"ש. אך הרמב"ן פליג להדיא על הרמב"ם בהא ע"ש: