שם במג"א ס"ק כ' משמע דאסור לומר לפותחה וכ"כ בספר זכרונות עמ"ש וכו'. נ"ב עיין לקמן סוף סי' ש"מ במג"א לכן אם אפשר להתיר החותם בלי שבירת האותיות ומבלי שיקרע הנייר פשיטא דמותר לומר לנכרי ואם א"א יכול נמי לו' לנכרי לקרוע הנייר סביב החותם שלא ישבר האותיות ועיין מ"ש א"ר סי' זה ג"כ להתיר ודלא כפר"ח ביו"ד סי' קי"ח ע"ש שמחמיר ועיין מ"ש ג"כ המג"א לקמן סימן תקי"ט ס"ק ד' להתיר באופן שכתבתי. שוב מצאתי בספר דגול מרבבה סי' זה דמייתי בשם חכם צבי סוף סי' ל"ט להתיר וכן נוט' דעת מ"ל ע"ש ומהריעב"ץ ח"ב סוף סי' ק"מ מתיר אפילו שבירת האותיות ע"ש:

סעיף ט"ז במחבר מושב לצים. נ"ב עמ"ש המג"א סי' רכ"ד סק"ג בשם ספר האשכול ע"ש: