Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 318
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במג"א ס"ק ב' בד"ה אם היה וצ"ע דאין הנדון. נ"ב עיין תוס' שבת דמיישב היטב שיטת הרמ"ה ורי"ו ע"ש ולפ"ז אינהו ס"ל כשיטת הר"ש פ"ב דביכורים ולשיטה זו מיושב קושית התוס' ביבמות ד' פ"ב ע"א ד"ה משום וכו' ומיהו קשה וכו' ע"ש דיש לומר התם אין הכהן בעליו טמא משא"כ בחטאת מיירי שבעליו טמא ע"ש בתוס' שבת והרמב"ם דל"ל כפירוש הר"ש דביכורים מפרש דברי רבה ביבמות כפירש"י שם ולא מיירי מטומאת הגוף וא"כ לא שייך לומר דרב אשי קאי אטומאת הגוף כיון שלא הוזכר מזה שם ע"כ שפיר קאמר דרב אשי בדותא היא אמנם ניהו דדברי הפוסקים מיושבים לפי דברי התוס' שבת הנ"ל ובהוספ' נופך משל הנ"ל מכל מקום דברי הרמ"א אינם מיושבים שהחליט להקל נגד הרמב"ם ורש"י ותוס' ע"כ נראה לי להוסי' עוד דהכא כ"ע מודים דהנה ודאי בשאר איסורים איכא למימר ניהו דהעיקר דלמי שאין לו מתירין יתבטל מכל מקום כיון דלמי שיש לו מתירין אסור משום עד שתאכלנו באיסור אכול בהיתר משום הכי אסורים נמי משום לא פלוג למי שאין לו מתירין וכדתנן בביכורים אסורים אף לזרים וכדפירש הרע"ב שם. אף הכא מכיון שנאמר שמעיקר הדין הותר למבשל בעצמו שאין לו מתירין איך נאמר שאסור לכל העולם הלא לא נאסר להם אלא משום קנסא דהמבשל וכיון שהותר לו איך נאסר לשאר אינשי אלא מכיון שבטל לזה בטל לכולי עלמא והדין דין אמת לפענ"ד ובתוס' יומא דף מז ע"ב סוף ד"ה הדר וכו' דמנחה קודם קמיצה לא בטל בחולין משום לתא דטבל דיש לו מתירין בקמיצה וצ"ל עד שתאכלנו בשתי איסורים לזר ובלא קמיצה אוכלהו אחר קמיצ' ובאיסור א' וכמ"ש בתשובות צמח צדק סוף סי' ס"ט בביצת טריפה שנולדה ביו"ט ע"ש ואף ע"ג דקודם קמיצה ליכא לאו דזרות מכל מקום איסור איכא ועיין ברמב"ם:
(שם) באותו ס"ק ובחיבורו פ"ב מביכורים ומיהו הראש נמחק האל"ף וצ"ל הר"ש:
(שם) ס"ק ג' וה"ה בשוכח נ"ב עיין מג"א לקמן סי' תקכ"ז ס"ק ו':
(שם) במג"א ססק"ח ועיין ש"ך ס"ב ובמס' ביצה נ"ב עיין שער המלך ספ"ה מהלכות יו"ט:
(שם) במחבר סעיף ג' כגון ליתן ביצה נ"ב ובש"ס ל"ח אם גלגל חייב חטאת ע"ש אף ע"ג דיכול לגומעה חיה ומינה לכל הנאכלים כמות שהן חיה אם בשל חייב חטאת ומבשל מים חייב וכ"כ בספר חיי אדם ריש כלל כ' בפשיטות ומ"ש הרמב"ם פ"ט הלכה ג' דבר שאינו צריך בישול כלל פטור ע"ש היינו כמו שמן שכתב ה"ה שם אך מצאתי בשו"ת רדב"ז חלק ראשון מח"ב סי' רי"ג כתב דמבשל דבר שנאכל כמות שהוא חי פטור דהוה כמו מאכל בן דרוסאי וצ"ע לפענ"ד ועיין ט"ז יו"ד סי' קי"ג ס"ק יד ע"ש:
(שם) במג"א ס"ק י' ד"ה כתב הרמב"ם בחצי בישולו לדעת הראב"ד. נ"ב לשון זה צע"ג והמעיין בפנים ברמב"ם וכ"מ בשם רמ"ך יראה כי יש כאן ט"ס:
(שם) סס"ק זה ויש לחלק נ"ב וכבר ישבו בלח"מ ומיהו מלשון רש"י בשבת דף ע"ד ע"ב ד"ה דשרי סיכתא וכו' ובד"ה דמרפי דפי וכו' משמע שאין בישול אלא ע"י משקין ע"ש:
(שם) ס"ק כו ע"ג כירה וכו' אבל מבושל וכו' על גבי קדירה דעדיף מכירה. נ"ב נמחק תיבת כירה והמוסגר נמחק ונ"ב מצאן על כירה קדירה דעדיף מכירה ת"ש וע"ש כצ"ל:
(שם) ס"ק כח אפילו אין היד סולדת בו וכמ"ש הערוך בערך סלד דשולטת בירושלמי כמו סולדת וכ"כ תשובות בית יעקב סי' כ' דלא כש"ך יו"ד סי' קה מיהו נראה לי מירושלמי דלענין שבת עשו הרחקה לכלי ראשון אפי' אין היד סולדת כל זמן שהוא חם וגם לכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו וכדמייתי ראיה מההיא פינכא דארוזא וכל זה לענין שבת אבל לענין או"ה לא מיירי דהתם הכל תליא ביד סולדת בו בין כלי ראשון בין כלי שני ומזה לא מיירי המג"א וא"כ מכל מקום לדינא דברי הש"ך נכונים שוב מצאתי בחידושי הרמב"ן סוף מס' ע"ז שפירש בהדיא יד שולטת דירושלמי כהש"ך דלא כהערוך הנ"ל ודלא כהמג"א כאן:
(שם) במחבר סעי' י' אסור נ"ב לשפוך רותחין על קאפ"ע כתוש עיין תשובות ח"ס או"ח סי' עד [ע"ד מה שנוהגין בק"ק האמבורג לשפוך ביום ש"ק רותחין מכלי ראשון על קאפפע כתוש שכבר נשפך עליו רותחין מע"ש והורק המים ועתה חוזרי' ושופכים עליו ושותין אותו כך וכתב בסוף התשובה דאין כח למחות ביד הנוהגים היתר לשפוך על ידי גוי אבל רק על קאפפע שהוא יבש לגמרי ואין בו שום לחלוחי' מים קרים וכו' ומ"מ אשרי הנזהר וע"ש היט' בכל דבריו ז"ל]:
(שם) במג"א ס"ק מ"ה בי"ד.נ"ב עיין ש"ך סי' קה סק"ח ואמנם מתשובות מנחת יעקב סוף כלל ס"א מוכח דלכ"ע אינו מבשל לענין בב"ח מריש פרק כל הכשר סוף סוף כלי שני הוא ע"ש ולכאורה ה"ה לענין שבת ונראה לי דלענין שבת מקרי שפיר בישול דהיינו כצלי בלא רוטב וחייב אבל בב"ח פטור דהוא טיגון ולא בשול וכמו שכ' הר"ן סוף פרק כל הבשר וראיה מש"ס סנהדרין דף ד' ע"ב ובתוס' ד"ה דרך וכו' וק"ל ועיין ש"ך ריש סי' צב: