Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 343
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בט"ז ס"ק א' אפי' באיסור דרבנן. נ"ב כן משמע בתוס' ר"ה דף ל"ג ע"א אבל בלשון הש"ס בחגיגה דף ו' ע"א משמע כהרמ"א:
שם בט"ז סק"ב מ"מ טוב לו. נ"ב ונראה לי דדיני ממונות שאני דהרי בב"מ דף ע' ע"א אמרינן ליזלו בתר שבקייהו אע"ג דלא מוזהר על לאו דלא תשיך:
שם במג"א סק"ב עכ"ל וכמדומה. נ"ב וכשיש חור מבית לבית כגון ביבין הקמורין לכ"ע דאורייתא ועיין שבות יעקב ח"א סימן פ"ה ועיין סוף ספר חזון נחום וכבר כ"כ המג"א לעיל סי' שי"א ססקי"ד ע"ש ועיין תשובות ח"ס או"ח סימן פ"ג וכ"כ א"ר וחמד משה [ע"ד נער שוטה אם מותר למוסרו לבית חינוך חרשים ושוטים ללמדם דעת ותבונות והבית חינוך מסור ביד נכרים ואי אפשר להמציא לו שם מאכליו ומשקיו עפ"י דת תוה"ק והנער עתה כבן ד' שנים. ובתשובתו כתב בסוף מכל מקום בהא סלקינן דלרוב הפוסקים משמע בפשיטו' דבמה שמעמידין אותו אצל נכרים אינו כמאכילו בידים וכ"כ רי"ו סוף ח"א אלא שהצריך שיהיה קצת חולה כמ"ש המג"א בשמו אבל בנוסחא שלפנינו כתוב בשם הרמ"ה וז"ל אין למחות בגויות המאכילות אותו נבילות אבל אין לומר לגוי להאכילנו דבר איסור וכו' עכ"ל וה"נ בנידן שלפנינו אין אומר דבר אלא שמשכירו לרפאותו ולזונו ובמה שירצה והוי ליה כמעמידו אצל נבילה או כנותן לו ערב שבת עם חשיכה אעפ"י שבודאי ילך בשבת ויוציא מרשות היחיד לר"ה מ"מ שרי אי לא עביד ע"ד אביו א"כ הכי שרי ובתנאי שכשיגיע לבן י"ג שנה יוציאוהו משם עכ"פ זה נראה לפענ"ד מעיקר הדין. ומכל מקום העידו קדמונינו ז"ל שע"י מאכלות אסורות בנערות מטמטם את הלב ומוליד לו טבע רע עדיין אני אומר מוטב שיהיה שוטה כל ימיו וכו']:
שם באותו ס"ק כמ"ש הב"י סימן שס"ט. נ"ב ועיין שם בפי"ד מהלכות טומאת מת ופ"ג מה"ג אבל ומהרי"ט סי' צ"ו:
שם באותו ס"ק הרמב"ם פי"ב. נ"ב ועיין בסו"ד משרים במשלי י"ט בפסוק יסר בנך וגו' ע"ש ועיין תוי"ט פ"ז ממסכתא תרומות משנה ג':
שם בסס"ק הנ"ל כדאיתא משנה ה' פ"ז דאהלות. נ"ב ויש לחלק דשם ישבה על המשבר משא"כ מעוברת דעלמא עובר ירך אמו הוא וחילוק זה מבואר ספ"ק דערכין ע"ש ושוב מצאתי באבני מלואים סימן פ"ב סק"א בסופו דמייתי ?גמי מיבמות דף ע"ח דעובר היינו רביתא דאמו ולא הוה חציצה לענין טבילה וה"ה לענין טומאה אלא דצל"ע בין לטעמא דידיה ובין לדידי א"כ ממ"נ אי הוא ואימיה חד גופא ואיננו כהן ולא מוזהרין עליו לטמאו ואי אפשר לתפוס החבל בשתי ראשין:
(שם) סק"ג בד"ה כתב רי"ו וכו' וכתב עוד רי"ו וכו' וכ"כ הג"א בר"ה וכ"כ התוס'. נ"ב עיין בר"ן נדרים דף ל"ו ע"א ד"ה אר"ז שה לבית וכו' משמע דאכילת פסח דאורייתא אלא דמן התורה אין צריך להמנות עליו א"כ אין דברי התוס' מוכרחין וכן משמע לפי הגירסא במכילתא דמייתי הכ"מ פ"ה מהלכות ק"פ ה"ו וכן מוכח מדברי הר"י קורקוס שם הלכה ז' ותו ל"מ:
(שם)במג"א סק"ד עבח"מ סי' שמ"ט סעיף ג' כצ"ל: