במחבר סעיף א' יתר על עשרה נמחק ה' וצ"ל עשר וכן בסעיף ב' נפרץ מצדו [של"א] נסגר כלפי ראשו שאמרנו שיעורו כצ"ל בעשרה ג"כ נמחק ה' וצ"ל עשר ונ"ב כאשר הגהתי כצ"ל ואלעיל סעיף א' קאי דלא בעי גדידי אבל בעינן שלא יבקעו בו רבים וכן מובן בלבוש ואי לא אין שום הבנה לחלק בין ב' הסעיפי' ומה גבול יש בין כלפי ראשו לשלא כלפי ראשו וגם לא נמצא דין זה לא בש"ס ולא בב"י והאמת יורה דרכו והוא שיטת הרא"ש והטור ודלא כהרי"ף והרמב"ם ודברי הט"ז תמוהין מאד ולא דק כלל במחכ"ת וג"ז שנרשם בש"ע ס"ב הרי"ף ט"ס הוא כי הרי"ף ס"ל כהרמב"ם דלא בעי כלל שום תנאי גם בריף שבדפוס דף פ"ט ע"ב צריך למחוק לתיבת ואוקימנא עד בני ר"ה כי מבואר ברבינו יהונתן שם דף צ' ע"א ובשלטי הגבורים שם וברא"ש וכל הפוסקים דהרי"ף השמיט הך דגדודי ודבקיעת רבים והבן זה וגם הבאר הגולה ציין ב' מיני ציונים על ב' הסעיפים ואין בהם ממש ועיקר כלל וכמ"ש ומינה לא תזוע:

במג"א ס"ק ד' ויש להחמיר נ"ב עמ"ש באבן העוזר בזה ודבריו צע"ג כמ"ש שם על הגליון ועיין היטב תשובות ח"ס חלק ששי סי' פ"ב ואמנם בתשובות מהרי"ט ח"א סי' צ"ד פשיטא ליה בראיות ברורות דמבואות שלנו דין חצר להקל יש להם ע"ש ולא שבקי' פשיטותא של המהרי"ט מפני ספיקו של המג"א ואילו ראהו היה חוזר בו:

(שם במג"א ס"ק ט"ו) ודע דאותן חצירות וכו' אפי' בבית נ"ב היינו בנשבר בחול אבל נשבר בשבת לטלטל בבית או בעצמו מותר דשבת כיון שהותרה הותרה לענין זה וכן העלה בספר תוספת שבת עוד כתב שם דמותר בשבת ע"י גוי כי מוטב שנעשה איסור שבות אחד משיעשו ישראלים הרבה כמה איסורים: