במחבר סעיף ב' בהג"ה ואוצר חיטי' וכו' מחומצים, נ"ב וחיטים הזרועים בקרקע עיין תשובות ח"ס או"ח סי' ק"ד [ע"ד אחד ששכח ולא מכר החיטים הזרועי' בקרקע יום או יומים קודם הפסח וגדלה תבואתו אם גידוליהם מותרין אם לא, וכתב בסוף התשובה דניהו דמנהג יפה היא שמוכרים לגוים אבל להחמיר גם בגידוליהם אין לחוש דהרי אפילו גדלו באיסור בפסח מכל מקום רוב גידוליהם אחר הפסח בהיתר וגם הוא לא זרע חמץ בזמן איסורו, ובשגם להנ"ל אם צמחו בפסח נתעפשו ג"כ לשעה קלה ונתבער החמץ פשיטא דאין להחמיר כלל]:

שם במג"א ס"ק א' ולי נראה שאין משם ראיה. נ"ב העתיק מתוס' שבת דהט"ז למד מדכ' רש"י דלאו ברשותיה קיימא דלבטלה משמע דאלת"ה היה יכול לסמוך אביטול של פסח וא"כ נשמע ממילא שיכול לסמוך אביטול של קודם פסח וא"ל א"כ לא יהיה צריך לבדוק עכשיו ג"כ יש לומר כיון שהוא בדרך יש לחוש טפי שמא ישכח ומיהו כיון שבודק עכשיו ואין צריך ביטול אלא משום חשש שמא ימצא גלוסקא יפה שפיר יכול לסמוך עתה אמה שיבטל סמוך לפסח אבל המג"א דחה דרש"י קאי וכו' וכיון שאם היה בא בתוך הפסח היה בודק ומבער אז א"כ היה מבטל ג"כ אי היה אפשר ליה אבל כשבודק טרם צאתו אין לו לסמוך על הביטול לפסח שמא ישכח אז. ע"כ תוכן דבריו: