במחבר סעיף ד' עיין היטב ביש"ש פ"ק דחולין מסי' מ"ט ואילך ומט"מ סי' ס' ועיין שיורי כנה"ג דכתב כשזינתה בתו מן הנשואין פסול לש"ץ ועיין לקמן סי' קכ"ח גבי כהן כתב הוא שאין נוהגין לפסול כהן משום בתו, ואולי יש לחלק בין כהן לש"ץ ועיין בתשובתי:

(שם במג"א) ס"ק ח' שכל המדות הללו אלא בתענית צבור כצ"ל.

(שם) ס"ק י"ג) דעת רמ"א. נ"ב ע' הסכמת מ"ל פ"ב מהלכות אישות סוף הלכה כ"א ודלא כמ"ש באה"ט כאן בשם שירי כנה"ג דליתא וכן הסכים בספר בני אהובה פ"ב מאישות הב"א ע"ש במסקנת דבריו ומבואר היטב בתשובות ח"ס יו"ד סי' שמ"ג:

(שם) ס"ק כ' נ"ב עיין תשובות ח"ס או"ח סי' ר"ו [שם מבואר כמה דינים בענין קבלת רב]:

(שם) בא"ד הרשב"ם נ"ב צ"ל הרשד"ם ע"ש חלק או"ח סי' ל"ו עש"ה:

(שם) ס"ק כ"א כופין את הרוב נ"ב וע"ש ביו"ד ס"ס רמ"ה:

(שם) ס"ק כ"ו הצנועין מושכין. נ"ב צריך להתיישב דביומא דף ל"ט ע"א כתבו התוס' ישנים שאילו היה כזית לא היו מושכין ידיהם מפני שיש מ"ע באכילת וכ"מ מפירש"י שם עיין חולין דף קל"ג ובתוס' שם ד"ה משקל ע"ש ועיין דרישה וב"ח ביו"ד סי' ס"א בזה ועיין ח"ס או"ח סי' מ"ט:

(שם) במחבר סעיף כ"ה שם בהג"ה. נ"ב עיין בתשובות ח"ס או"ח סי' י"א וסי' ר"ה [ושם בסי' ר"ה כ' באמצע התשובה כבר כתבתי במקום אחר הא דרגילין לכתוב זמן ג' שנים בשטרי קבלת רב ומשועבדות אינו קביעות כי מי שמע כאלה שיקבלו רב וכדומה ממקו' רחוק וכו' ואח"כ יוציאוהו משם, אבל מנהג ישראל תורה היא לסיבת הרב והמשועבדים שאם ירצה הוא לילך אחר ג' שנים הרשות בידו אע"ג דפועל אחד כיוצא בו דהוה מלאכת דבר האבד א"י לחזור בו באמצע זמנו והאי זמנו לעולם מ"מ יכול לחזור אחר ג' שנים והטעם בזה מפני שאסור להשכיר עצמו יותר משש שנים וי"א ביותר משלשה שנים דהוי כעבד עברי ועיין ש"ך חו"מ סי' של"ג ס"ק י"ז ועיין היטב באותה תשובה ובתשובה לאחריה]:

(שם) ס"ק ל"ג ביו"ד פ"א נמחק והוגה פ"ה ובסופו:

(שם) בא"ד להרביץ תורה נ"ב ולפ"ז מ"ש הרמ"א ביו"ד ס"ס דמ"ה אהחזיק עצמו בשררה קאי דבניו קודמין אבל לא ארבנות דתורה כאשר ביארתי בתשובות שלי באו"ח סי' ב', ובתשובת ר' שאול שבסוף ס' תשובות דמ"א דפוס אמשטרדם נעלם וממנו חילוק זה בין רביצת תורה ושאר מנויים ע"ש ובתשובות גינת וורדים חלק יו"ד ס"ס ז' וסי' ח' פליג בהא ויש לעיין שם ובתשובותי חזרתי ועשיתי סמך להרמ"א ביו"ד ח"ס או"ח סי' י"ג ובח"ס חו"מ סי' כ"א: