במג"א ס"ק י' ביום ת"צ נוהגים. נ"ב ולפי מה שכתב הש"ך שם דפודין בליל כניסת יום ל"א א"כ יעשה הסעודה בליל שלפני התענית ויפדה בשעת הסעודה דהוי פרסומי טפי כמ"ש המהרא"י שם. ואולי אין נכון לקבוע הסעודה בלילה השייך ליום התענית. ושוב מצאתי בברכי יוסף ביו"ד סימן ש"ה סקי"ד שנוהגין כן במצרים ומשמע אפילו בתענית ציבור ע"ש בס"ק ט"ז:

(שם במג"א ס"ק י"ג) יכול לדחותם וכו'. נ"ב עיין תשובותי:

(שם במחבר סעיף ד') עיין ח"ס או"ח סי' קע"ג ובחלק יו"ד סימן קנ"ה [אודות תיקוני תשובה למי שבעל נדה. עיקר התשוב' היא החרט' והוידוי ועזיבת החטא. אך הסיגופים להצילו מעונש על מה שעבר אין אתנו יודע עד מה ומאן דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסיא לעיין בספרים המדברים בזה. אמנם נראה לי לחדש בענין זה דרוקח כתב להתענות מ' יום על כל בעילה וידוע דכל דבריו דברי קבלה. ואמנם המקובלי' האחרוני' כתבו להתענות ס"ג ימים בגימטריא נד"ה עם האותיות והכולל. ויש לחוש להחמיר כדבריהם. אמנם מה שנמצא בספרי המקובלים דאם רוצה למהר ולהקל מעליו אזי אם יתענה הפסקה משני ימים ושני לילות רצופים יחשב לכ"ו ימים ובש"ע או"ח סימן תקס"ח ס"ד כתב שהוא ארבעים יום ודבר זה אין לנו סמך מן הראשונים כלל ע"כ אין לסמוך על זה כמספר ארבעים יום אבל בימים שהוסיפו המקובלים הם אמרו והם אמרו באלו הימים יכול להתענות הפסקה משני ימים ולילות רצופים להשלים ע"כ יתענה שלשים ושמונה ימים נפרדים דבלא"ה כת' המג"א שם סקט"ו יצום נפרדים ע"ש והפסקה א' מב' ימים ולילות רצופים דהו"ל מ' יום ולדעת המקובלים שההפסקה נחשבת לכ"ו ימים הוה ליה ס"ד יום ויוצא ידי שניהם. ונראה לי דראוי ונכון לבעל תשובה אחר שקיים כל גדרי התשובה הראוי יקבע לו יום אחד בשנה או יום שעבר בו או יום שנתן אל לבו לשוב אל ד'. אותו היום יהיה לו בכל שנה יום תענית ותשובה בבכי ואנקה ווידוי וחרטה ע"ד וחטאתי נגדי תמיד וק"ו ממי שנעשה לו נס שהיה בסכנת הגוף וניצול ממנו שראוי לקבוע לו יום בשנה לזכר הנס כל שכן שיעשה כן על סכנת נפשו ונשמתו שניצול ממנו ע"י תשובה]:

(שם במג"א ס"כ) ובתשובת מהרי"ל. נ"ב ובסי' קי"ב הוסיף דאקדומי פורעניות לא שייך כיון דלא הוי אלא לצערא בעלמא ע"ש ובמקום אחר הארכתי ודעת היעב"ץ שהעיקר להתענות בשני וגם לא הבנתי מה בכך דלא הוה אלא צערא בעלמא הלא גם ט"ב לא הוה אלא צערא בעלמ' ואפ"ה מאחרין ולא מקדימין משום דאקדומי פורענות' לא מקדמנינן ועיין ירושלמי דמייתי המלחמו' ד' ספ"ק דמגילה. ותו נראה לי דניהו דבלשון בני אדם סתם אדר הראשון כדקיי"ל כר"י בשטרות וממילא בנודר קיי"ל כוותיה וכמ"ש המג"א מכל מקום בלשון תורה הוי שני עיקר דהרי קורא בו מגילה כמ"ש התוס' ס"פ קונם יין וא"כ מה שאומרים קדיש ביום היא"צ שהיא יטעם דין הנשמה למעל' בודאי אותו דין שלמעלה הוא באדר שני כפי לשון התורה ואם כן ע"כ לומר בו קדישים וממילא פשוט שדעת הנודר להתענות באותו היום שאומר הקדישים והדעת מכרעת כן לפענ"ד ועיין תשובות ח"ס או"ח סימן קס"ג וסי' י"ד:

(שם) במחבר סעיף ט' נ"ב עיין פה בא"ר ס"ק ט"ו דין יום שמת בו רבו ודין יום מיתת ת"ח ר"ל ומסתמ' יום שמועה כבפניו דמי דהרי שאול ויהונתן יום שמועה היה גבי דוד והתענה ומי שמסופק ביום מיתת אביו עיין תשובות ח"ס או"ח סי' קס"א וסי' קס"ב [בסי' קס"א נשאל מי שמסופק אם מת אביו בד' או בה' בחודש איך יהיה דינו בכל מנהגי יא"צ. וכתב דזה פשוט דהאבילו' לא יניחוהו לו' קדיש להפסידם דבכל יום יאמרו לו אייתי ראיה דההוא יומא הוא אך הספק הוא אם מחוייב הוא להמציא לו מנין במקום שאינו מפסיד האבלים האחרים. ובנה יסוד דין זה במה שמיישב סתירת הר"ן פרק ע"פ בתרי כסי קמאי או בתראי אי בעי היסיבה וכתב הר"ן כיון דמיעקרא תקנתא דרבנן לגמרי לא אמרינן סד"ר לקולא ואידי ואידי בעי היסיבה ובפ"ק דמגילה כתב עיר המסופקת אי מוקפת חומה היא אי לא אז יקרא בי"ד שהוא יו"ט ראשון שפוגעים בו ע"ש וכתב דהר"ן ס"ל דלא אמרינן ספק דרבנן לקולא היכא שבודאי יעבור אדרבנן כגון ספק מוקף חומה ניהו דבכל יום יכול לדחות דלמא היום לאו יומא חיובא הוא מכל מקום אחר שעברו ב' הימים ולא קרא בשום אחד מהם בזה לא אמרינן ספק דרבנן לקולא וע"כ ביום א' שיפגע בו ואז ממילא הוי בשני ספק קרא ספק לא קרא ופטור דספיקא לקולא. ומיהו בהא דהיסיבה לא הוי סגי אי היו מסובין בתרי קמאי דהרי ספק זה לכל ישראל הוא ואי כולו עלמא יסבו בקמאי וקמי שמיא גליא דב' בתראי תקנו נמצא דנעקר תקנתא דרבנן בהיסיבה לגמרי ובכי הא לא אמרינן ספיקא למיעקר לגמרי לקולא ועיין סברא זו בתוס' נדה דף מ"ד ע"ב סוף ד"ה דקים לן בגווה ע"ש. ולא דמי לספק מוקף חומה דליכא ספיקא על הני קרקפתא דגברי המסופקים ואי נמי דכל הספיקות יקראו בי"ד מכל מקום מקיימא תקנת' דרבנן בעיירות שהם ודאי מוקפות ע"ש. ונמצא לפי"ז בנידון דידן דאם יש עוד אחים במקום אחר היודעים בבירור יום היא"צ א"כ בספק מונח רק אקרקפתא דהך גברא לא חמירא ממצות דרבנן ויעשה כל תקנת היא"צ ביום שיפגע בו תחלה וביום הב' יהיה פטור. אך אם אין לו אחים נמצא ביום היא"צ שצריך האב תיקון לנשמתו ביומא דדינא דיליה ואין מי שיעמוד בעדו הרי זה דומה להרובא דמיעקר' תקנת' דאב לגמרי ע"כ יעשה בשניהם אך לישב בתענית ב' ימים קשה וכל שכן למי שעוסק בתורה אשר ממש יצא שכרו בהפסדו וכו' ויש להקל שלא להתענות אלא ביומא קמא ע"ש ובסי' קס"ב נשאל ע"ד מי שנפל לו ספק ביום יא"צ שלו וכבר התענה במה שנים ועתה שכח אם הוא ביום כ"ה או כ"ו סיון וקשה עליו לישב בתענית ב' ימים. וכתב ונראה לי דיתענה ביום כ"ה דאפילו לו יהא למחר ביום כ"ו מכל מקום הרי מקדים תפלה לצרה או לצרת עצמו דלא ליתרע מזליה או להקל מאביו דינו דלמחר וביום כ"ו ניהו אי הוי רק ספק דרבנן היינו אומרים כיון שכבר התענה בראשון שוב הו"ל ספק דרבנן ולקולא. אך הכא מצוה דאורייתא דקבלת תענית וכל קבלת מצוה דאורייתא היא מבפיך זו צדקה וכמ"ש הר"ן פ"ק דנדרים דף ח' ע"א ע"ש. וע"כ ביום כ"ו הוי ספק דאורייתא וישאל על נדרו כמ"ש המג"א בעט"ב ולכן בין לענין תענית ולהדלקת נר יעשה ביום כ"ה. אך קדיש בעלי היא"צ ידחוהו מדחי אל דחי והוא יחוש לנפשו לו' איזה מזמור ברבים ויאמר קדיש בב' הימים]: