במג"א סק"א תקנו כן. נ"ב עיין ר"ן וערשב"א ח"ג סי' רצ"ז:

(שם ס"ק ב') וקשה דזה היפוך. נ"ב עיין ישוב לזה בתשובות ח"ס או"ח סי' קצ"ה.

(שם בט"ז סק"ד] נ"ב עט"ז סק"ד ק' הראבי"ה שבמרדכי ובתשובת זכרון יוסף חלק או"ח סי' י"ח הקשה הא שבט מלא ואי אפשר להסתפק שיהיה פורים ביום ט"ו. ולכאורה צע"ג. אבל נראה לי כיון שעפ"י סדר הקביעות חשון וכסלו פעמים שניהם חסרים ולפעמים שניהם מלאים ולפעמים הם כסדרן וא"כ בשנה שהם חסרים או אחד מהם חסר יש לחוש שמא אי היו מקדשין עפ"י הראיה היו מלאים וממילא יהיה פורים ביום ט"ו ואי היו חוששין לזה והיו עושין ב' ימים היו צריכים לעשות ב' ימים גם כששניהם מלאים שלא לחלק בין שנה לשנה כדאמרינן בעלמא גזירה ניסן אטו שלוחי תשרי. ואז כששניהם מלאים הוה עבדינן בודאי בולא יעבור וכיון דבקיאין השתא בקביעא דירחא לא חיישינן בהא למנהג אבותינו ואתי שפיר בעזהי"ת:

(שם במחבר) ס"ו יום ט"ו. נ"ב בפר"ח החליט לאסור טלטול המגלה בשבת ובשכה"ג בסי' זה ולעיל סי' ש"ח מסתפק בזה ועיין בכ"ש סוף סי' קל"ו. מכל מקום נראה לי דלא אמרו אלא בשחל ט"ו בשבת לכרכים המוקפים דאיכא משום דרבה אבל בי"ג שחל בשבת ערב פורים ואינו זמן קריאה שרי ועיין מ"ש המג"א לעיל סי' ל"ד ס"ק י"ח. ולפמ"ש המג"א לקמן סי' תרצ"ב סק"ו יש לאסור גם ביום י"ג כשחל בשבת. אבל הפר"ח פליג אהא דלקמן ואוסר לקרותה אפילו בחל קודם זמנה. ועוד צל"ע האי דלקמן דמנ"ל דשייך שמא יעבירנה אם אין הצבור טרודים בקריאה ועיין מ"ש הר"ן גבי מילה בשבת כיון דאין כל הצבור טרודים לא גזרינן וה"נ במגילת גבי יחידים הענושים והאנוסים ועיין ח"ס או"ח סי' קצ"ה:

(שם במג"א סק"י) ור"ל חביב. נ"ב עיין תשב"ץ ח"ג סי' רצ"ח וזקן אהרן סי' קל"ה: