במג"א ס"ק ב' ונ"ל דה"ה במקום גילולי' ועיין לעיל סי' נ"ה במג"א ס"ק ט"ו. ונראה לי דמשום הכי הנהיגו אבותינו את בניהם מבלי לספר בלה"ק ונשכח מאתנו לגמרי בעוה"ר משום שגלו לבבל שהיתה מלאה גילולים:

(שם) בא"ד דנפיש זוהמיה. עיין תשובתי מדין מקו' שהוחמה ויש בה הבלא וזוהמא חת"ס או"ח סי' ח"י [שם נשאל ע"ד מי שיש בחדרו חפירה מקוה מים חמין לטהרת נשים שבביתך ומכוסה בכיסוי נסרים אם מותר ללמוד באותו חדר שאין שם שום אמבטי ושום דבר לצורך הטבילה כ"א חסירה במקוה ומתחממת לעת הצורך פעם או פעמיים בחודש ובתשובתו מסיק וז"ל בנידון שלפנינו שהחדר שהחפירה בתוכו הוא נקי וטהור ולפעמים פעם או פעמיים בחודש חופפת אשה בתוכה במים חמין וניהו שהחפירה נפישא זוהמא מ"מ החדר שהוא רשות לעצמו נקי וטהור ולית ביה הבל ולא זוהמא וא"כ בשעה שאין שם נשים מתכבסים והחפירה מכוסה בנסרים לא ידעתי שום סברא לאסור שם ללמוד, ומהיות טוב יעמוד מחיצה המטלטלת לחוץ בין הלומד ובין המקרה המכוסה בנסרים, ועובדא ידענא שהחסיד המפורסם מוה' זלמן חסיד ז"ל בפפד"מ היה לו מקוה חמין בתוך חצירו שבגן שלו והיה מכוסה והוא למד שם בימי הקיץ ולא רפרף אדם מאום].