(מא) שְׁנַת תקס"ט בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עָנָה וְאָמַר אִם הָיָה בָּא אֶצְלֵנוּ נְשָׁמָה גְּדוֹלָה אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיִינוּ נִרְאִים כַּחֲשׁוּבִים. וּבֶאֱמֶת אֵינָם חוֹלְקִים עָלַי אֶלָּא צִיְּרוּ לְעַצְמָם אֵיזֶה אָדָם, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן קפב) וְכוּ' וְכוּ' וְהוּא יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ. וּכְבָר הָיָה כֵּן שֶׁהָיוּ חוֹלְקִים עַל אֶחָד וּבָנָה לוֹ מִגְדָּל גָּבוֹהַּ וְיָשַׁב בְּתוֹכוֹ. וְהֵם הָיוּ נִלְחָמִים עָלָיו וְהָיוּ שׁוֹלְחִים וְרוֹבִים לוֹ חִצִּים וָאֵשׁ. אֲבָל לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כְּלוּם. אַךְ שֶׁיֵּשׁ אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהֵם גְּדֵלִים מֵאֲוִירִים וְאֵדִים. וְהָיָה אֶבֶן טוֹב שֶׁהָיָה גָּדֵל בָּאֲוִיר, אַךְ עֲדַיִן לֹא הָיָה לוֹ כָּל הַשְּׁלֵמוּת לְגַמְרֵי, וְעַל־יְדֵי שֶׁהָיוּ רוֹבִים הַחִצִּים אֵלָיו כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה הִשְׁלִיכוּ הָאֶבֶן טוֹב וְנָפַל עַל הַמִּגְדָּל. וְהָאֶבֶן הַטּוֹב הַזֶּה הָיָה שֶׁל חֵן, וְתֵכֶף שֶׁנָּפַל עַל הַמִּגְדָּל אֲזַי תֵּכֶף נָפְלוּ לְפָנָיו וְאָמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ יְחִי הַמֶּלֶךְ. אַךְ הַנְּשָׁמוֹת קְטַנּוֹת כְּמוֹתְכֶם שֶׁנּוֹפְלִים עַל־יְדֵי הַמִּלְחָמוֹת הֵם בִּבְחִינַת (אֵיכָה ד): "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ", וְנִקְרָא שְׁפִיכָה מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן אֵין לָהֶם כָּל הַשְּׁלֵמוּת וְנוֹפְלִים קֹדֶם שֶׁנִּשְׁלָמִים. אֲבָל הַנְּשָׁמָה גְּדוֹלָה הַנַּ"ל אֶבֶן הַטּוֹב הַנַּ"ל הַבְּחִינָה שֶׁל חֵן הָיוּ לוֹ בִּשְׁלֵמוּת. אַךְ שְׁאָר הַשְּׁלֵמוּת עֲדַיִן לֹא הָיוּ לוֹ וְעַל יְדֵי הֶחָכָם נִשְׁלַם: