הגוזז הגוזז צמר או שער מן בהמה וחיה בין מן החי או מן המת ואפילו לאחר שהופשט חייב אבל התולש שער מבהמה חיה פטור דאין דרך גיזה בכך (ואף על גב דדומה נמי למלאכת קוצר דהא עוקר דבר מגידולו כמו שכתבנו במלאכת קוצר מ"מ אין דרך קצירה בעור אלא דוקא בכלי) מהתולש שער מעורות המת כתב הט"ז סימן של"ו בשם הירושלמי דחייב שדרכן בכך גם לתלוש ולכן צריך ליזהר כשנדבקו השערות מבגדי עורות שלא ינתקם דאיכא חיוב חטאת וכן לא יקח כינים מעורות שועלים וכיוצא בו משום שמנתק מן השערות (ט"ז סימן של"ו ובמגן אברהם סי' שי"ו):

התולש נוצה מעוף בין חיה בין מתה חייב דאורחיה בכך והוי גוזז (שם):

לפיכך אסור לתלוש קליפות בשר מבשרו דהוי כעוקר דבר מגידולו ואפשר דחיוב נמי איכא דאפשר דאורחיה בכך (ט"ז שם)

הנוטל צפרניו או שער או יבלת ביד פטור ובכלי חייב ואין חילוק בין אם נוטל לעצמו או נוטל לחבירו ואשה שצריכה לטבול ושכחה ליטול ציפורן (עיין בחכמת אדם כלל קי"ט סי' י"ד) ומ"מ ציפורן שפרשה רובה וכן ציצין שהן כמין רצועות דקות שפרשו מעור האצבע סביב הציפורן כלפי מעלה ומצער אותו מותר ליטלן בידו אבל לא' בכלי דכיון דשרשו רובן הם כתלושין ובמקום צער לא גזרו רבנן (ש"מ) אך כיון שנחלקו הפוסקים בציצין מה הוא כלפי מעלה ולכן אפי' פרשו רובן אסור ליטלן אפי' ביד (שכ"ח):

אסור לסרוק במסרק בשבת ואפי' באותן שקורין בערשט משערות שא"א שלא יעקרו שערות (ס"ג):

המלקט שערות לבנות מראשו מתוך השחורות כדי שלא יהיה נראה כזקן אפי' ליקט שער א' בידו חייב ואפי' בחול חייב משום לא ילבש גבר כו' (ש"מ):