כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה (אבות פ"ו מ"א). פירוש שעוסק בתורה לשמה - לנשמה, שאינו מסתכל בתורה דבר אחר כי אם הנהגת הקב"ה עם ישראל והנהגת ישראל עם ה', וכשעוסק כך אז זוכה לדברים הרבה, 'זוכה' לשון זיכוך, שמזכך בזה השכליות. 'דברים' פירוש שנראין כדברים הרבה כגון אבות נזיקין וכדומה שאין בהם עבודת הבורא, אבל כשעוסק לשמה כנ"ל אז לא ישתמש בכל התורה כי אם גדלות הבורא יתברך.

וכן הוא במדרש (זהר ח"ג קיז. ח"ב קעה: עי"ש) בימי אברהם ויצחק היה העולם מטורף עדיין עד שבא יעקב הבריח התיכון, פירוש הדעת שמחבר בין חסד לגבורה בין ימין לשמאל, שישראל נק' דעת בעולם, ודעת נקרא (מנהיג) מלח לשון מנהיג, שמנהיגין את העולם. ולכן התחלת התורה בב' וסוף בלמד ראשי תיבות ב"ל, ולהיפך לב, פירוש מראש ועד סוף מדבר מצות הקב"ה לישראל, וזה פירוש בל תעשה כך אלא כך, ומעילא לתתא הב' הוא חכמה ולמד הוא בינה (תק"ז קכ. פט.), ומתתא לעילא הוא לב, שאנו מגביהין הבינה לחכמה, שאנו מעלין כל הארציות לשרשן מחמת הסתכלות הלב: