כלל גדול, יש בעולם שתי רגיליות, א' רגילות הגשמיות, שמורגל לעשות דברים גשמיים דהיינו אכילה ושתיה ודברים אחרים, ויש רגילות העובדות, כמו תפילין ותפלה ודברים אחרים מצות שעושה זה מחמת הרגל. וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קיט, צט) מכל מלמדי השכלתי, פירוש כל הלימודים דהיינו הרגילות השכלתי, פירוש שהרחקתי את עצמי מהרגילות.

כי זה ידוע שהשי"ת כביכול השפיל את עצמו עד לעקביים עד סוף דרגין, וכשמגביה האדם את עצמו דהיינו מדותיו להשי"ת אז הוי כאלו מגביה להשי"ת כביכול, וזה פירוש (שם צט, ה) רוממו ה' אלהינו. ודע שכל השמות והכינוים הם באים מצד המקבלים, כי לפי המקבל כן בהירות שמו מתפשט בו ואז הוא נקרא שם וכינוי, וזהו (חגיגה יב.) שד"י - שאמר לעולמו די, ומשה בגימטריא 'א'ל ש'ד'י, מחמת שהגביה עצמו למקום גבוה מאוד ושדד כל המערכות, על כן נקרא שדי ששידד כל מערכות הקליפות, נמצא ששם שדי היה שייך אליו, וכפי הגבהת המקבל כן יפול השם או הכינוי עליו. וזהו 'רוממו ה' אלהינו', מלשון הגבהה, שלא יצטרך השי"ת להשפיל שמותיו ומדותיו אל האדם למטה אלא האדם יגביה עצמו למעלה ויפול שמו עליו, אבל לעצם השי"ת אין לו שם וכינוי, כי השם הוא הגבול ומדותיו אין להם תכלית וגבול, ובשעת בריאת העולם היו רוצים מידותיו להתרחב עד אין תכלית עד שגער הקב"ה כביכול ואמר לעולמו די, וזהו שדי שאמר לעולמו די: