חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר (מ"ב ד, כג) לא חודש היום ולא שבת וגו' (ר"ה טז:). וקשה האיך זה לימוד על רגל. אלא שאיתא (עירובין ע:) ברא כרעיה דאבוה, הכרעים נקרא צבאות לשון רצוניות, שגם הכרעים היו ברצון, דרך משל הדיבור של אדם יכול להתפשט ולילך מרחוק, וזהו מחמת שהדיבור היה תחילה בהרצון שהוא גם כן אינו תחת הזמן והגבול, כן הגשמיות שנקראים כרעים היו גם כן בהרצון של הקב"ה, ועל כן יש התחברות להנשמה עם הגשם, ואם לא היו בהרצון לא היו יכולים להתחבר יחדיו, וזהו (עמוס ג, ג) הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו, שהיו שניהם בהרצון: