הנה האדם הוא כלי מכוער מאד מלא גלל, והנה המים הצלולים שנמשכים לו יכולים חס ושלום להתטנף מהכלי, על כן לא יניח האדם המים הצלולים להתטנף בתוך כלי העכור, פירוש שלא יקח לעצמו האהבה והיראה, אלא יגביהם למעלה לשרשם. ולמה עשה השי"ת כך, כדי שיהא שלום, שלא יהא שום דבר נעדר ממנו, וזה שאמר משה (שמות טז, ז) ואנחנו מה, כי האדם הגוף אינו כלום, וכשמחבר הכל להקב"ה הרי הוא מקרב עצם אל עצם, וז"ש (יחזקאל לז, ז) ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, אבל כשלוקח לעצמו נקרא העצמות היבישות (שם, ד). וזהו (תהלים פה, ט) 'אשמעה מה', אקבץ את עצמך להיות מה, ואז 'ידבר אלהים', יהא הדבורים של אלהים, של השי"ת, וזהו 'כי ידבר שלום אל עמו', השי"ת עשה זאת כדי שיהא שלום ולא נעדר: