וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר (ישעיה ד, ו). הנה המצוה נקרא שלוחו של האדם כמותו (קידושין מא:), שנשלח אלינו מהשי"ת כדי לקרב בו י"ת על ידי המצוה, וגם אצלינו נקרא המצוה שליח, והרי המצוה כלי להאור שבתוכה, שבלא כלי אי אפשר לתפוס בהירות האור, כמו החמה מחמת בהירותה יש לה נרתיקה. והבהירות שבכלי נקרא רוח הקודש, רוח הוא המשכה, שנמשך מחכמה שנקרא קודש, ועל ידי מה נמשכת מהחכמה, הוא על ידי הסתכלות הוא התענוג, שכשמסתכל על הדבר יש לו תענוג. והנה התענוג הוא מעורר אהבה, ולפעמים הוא להיפך, האהבה מעורר התענוג, דהיינו מחמת האהבה בא לידי תענוג.

וזהו 'סוכה תהיה לצל', פירוש אימתי יהיה לנו 'סכיה' מלשון (סנהדרין סט:) שסוכה ברוח הקודש, 'לצל יומם', כי האהבה נקרא יום דכולא יומין (עי' זהר ח"ג קצא:), פירוש כשתשים אהבת הקב"ה לישראל, דהיינו שתעשה המצוה באהבה וביראה שנקרא צללים, שאהבה היא צל לאהבת הקב"ה והיראה היא צל ליראת הקב"ה, וזהו (שה"ש ד, ו) ונסו הצללים - ב' צללים. ואז יהיה 'למחסה ולמסתור מחורב' הוא הגבורה, 'וממטר' הוא האהבה, פירוש מאהבה ומיראה הגשמיות: