הנה הצדיק נקרא חי (זהר ח"א קסד.), כי הנה כשאדם עושה רצון עצמו הוא מחמת האני שיש בו, פירוש שחושב בעיניו שהוא חשוב, אבל כשעושה רצון הבורא הוא מחמת רצון כל הרצוניות, שאין בו רק כח הפועל בנפעל. וזהו שכל מצוה כלול מתרי"ג (שם ח"ג רכח:), כי לקוח מהרצון ובהרצון אין שום התחלקות. וזהו (ספרי פנחס יב) אמרתי ונעשה רצוני, שמחמת הדבור אנו מקבצין עצמינו להרצון. והנה יש י"ג מדות (שמות לד, ו) ומתחלת מאל, אבל שם העצם הויה אין אנו משיגין הבהירות של זה השם והוא נקרא פלא, שמכוסה ממנו. ואל הוא מדת האהבה, כי מחמת גודל האהבה שיש לו עלינו השפיל את עצמו עלינו, וע"י הדבור גילה את עצמו אלינו, וזהו (זהר ח"ב עג:) פומא דממלל רברבין, וזהו פמליא: