איתא (ברכות כו:) תפלות כנגד תמידים תקנום. הענין הוא כי יש כבד לב ומוח, והמאכל נכנס לכבד ומשם ללב ומשם למוח, ועתה מכח התפלות מקריבין העולמות, וכבד רומז למלכות (עי' זהר ח"ב קנג.), שהיא כבידות להקב"ה שישפיל עצמו אלינו ומכח זה הוא כבודו שמשפיל אלינו, ואם מתגבר תחילה ומגביה הכבידות להלב שהוא רומז לההתפארות הבורא (עי' שם) ואז יכולין המוחין לשרות עליו שהוא החכמה. וזהו (תהלים צט, ט) 'רוממו ה' אלהינו', שיגביה האלהות שבו להויה, כיצד שיכניע את עצמו 'להר קדשו', כלומר תחת החכמה, וכיצד הוא על ידי שמשיג ההתפארות שורה עליו החכמה: