איתא (מנחות קי.) אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד וכו'. כי השכינה היא הלב של אדם (תקו"ז נב.), ונקרא אחד (תקו"ז מד.), שמאחד אותנו להקב"ה, והקב"ה נקרא אחד, שמאחד כל העולמות. וזהו (זכריה יד, ט) 'והיה ביום ההוא', לעתיד לבוא כשיתגלה האור, 'יהיה ה' אחד ושמו' שהוא המלכות שהוא הלב שלנו, יהיה 'אחד', באחדות. וזהו אחד המרבה ואחד הממעיט, המרבה הוא הקב"ה שנקרא מרובה, והממעיט שאנו נקרא מועטין, כמ"ש (בראשית כז, טו) יעקב הקטן, דוד הקטן (ש"א יז, יד), ובלבד שיכוין לבו, פירוש שיראה לדבק הלב שלו להקב"ה, וזהו שיכוין לבו לשמים. וזהו (ישעיה ו, ב) 'בשתים יכסה פניו', פירוש כי האדם אפשר לו לפנות לגופניות, אך בשתים - באהבה וביראה, מכסה הפנים שלא יפנה לצד אחר. 'ובשתים יכסה רגליו', הרגיליות של אדם, אך ישאר הרגל ויסוד, שהקב"ה הוא היסוד כי הוא ברא את העולם כדי שיהא מלך. 'ובשתים יעופף', פירוש ע"י הנצח וההוד (ע"י ז"ח יתרו לט:) יקבץ את עצמו להקב"ה: