הנה כתיב (איוב לח, לו) מי שם בטוחות חכמה ומי נתן לשכוי בינה, כי כתיב (ויקרא כה, יג) בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, דהנה שכוי הוא התקשרות, אך כשהוא מכיר גדולתו יתברך אז נפסק ממנו כל שאר התקשרות. וזהו (תהלים קמו, ז) מתיר אסורים, פירוש שמתיר כל ההתקשרות, ובפרט בשבת שהוא נייחא דכולא (זהר ח"ג קכג.), ושבת לשון שביתה, ששובת מכל שאר הדברים המונעים אותו מעבודת הבורא. וזהו 'בשנת היובל הזאת', פירוש כשמשנה ההנהגה שלו, יובל לשון הנהגה, אך ורק הוא מקושר בהקב"ה, 'תשובו איש אל אחוזתו', כי לכל אדם יש אחיזה בהקב"ה. וזהו 'מי', כשמבין מי הקב"ה שהוא גדול ונורא, 'שם', הוא משים, 'בטוחות', אפי' בדבר שהוא טח ומכוסה מחכמה משים החכמה בה. אך במה יכול לעשות זאת, לזה פירש הפסוק 'הנותן לשכוי בינה', פירוש כשנותן להתקשרות שלו בינה אז יכול להמשיך אף לדבר שהוא טח ומכוסה החכמה: