איתא (תענית ז.) למה נקראת התורה עץ החיים, כמו שהעצים קטנים מדליקים את הגדולים אף דברי תורה קטנים מחדדים את הגדולים, והיינו דאמר רב הונא הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר, ומתלמידי יותר מכולם. וזה הפירוש שהתורה נקראת 'עץ חיים', מחמת שנותנת לו עצה להיות חיים, וזה אי אפשר כי אם כשמקטין וכופף קומתו, וזהו פירושו 'הקטנים' - פירוש הקטנות מביא לו הגדלות. והיינו דאיתא (זהר ח"א קעז:) כי בשלש שמות מכונים ישראל, ישראל ישורון יעקב, פירוש כי יעקב נקרא מה שהולך ע"י רגילות, דהיינו אמונה, שאינו משיג עדיין שום טעם בדבר ועובד ה' מחמת שהורגל בכך, זה נקרא יעקב, מלשון עקביים, וכשהולך כך בתמימות ואין בו שום מדה להבורא, שאין בו לא אהבה ולא יראה ולא התפארות, יכול להשיג אותם מחמת האמונה. וכשישיג המדות הנ"ל נקרא ישורון - מלכות, ואין שורה פחות מג', דהיינו ג' מדות הנ"ל. וממילא כשישיג המדות הנ"ל, אזי השי"ת משפיע לו בהירות במוחו ונמשך לו המוח, דהיינו חכמה ובינה, וזה לא יכול לבוא מחמתו רק השי"ת משפיע לו הבהירות, וזה נקרא ישראל - לי ראש.

וזהו פירוש 'הרבה למדתי מרבותי', מלשון (בראשית לה, יא) פרה ורבה, וזה האמונה שמביא לו לידי גדלות כנ"ל. 'ומחבירי יותר', כשנתחברו לי המדות הייתי יותר מקורב להבורא יתברך. 'ומתלמידי', דהיינו הראש שבא לי ממנו יתברך, הייתי מקורב ביותר: