וכתב לה כתובה. ומיירי דלא הוזכר שם הארוסה בכתובה או כששמותיהן שוות ועיין בב"י:

אין חזרתו כלום וצריכה גט. כבר כתבתי לעיל בסי' ל"ח סעיף ל"ד שדעת רשב"ם דחומרא מדרבנן בעלמ' משום לעז והר"ן השיג עליו וכתב שאין כן דעת הראשונים והרמב"ם והעתיק הב"י דבריו לקמן סוף סי' קל"ד ועיין בנדרים דף פ"ז בדברי הרא"ש שם ובדברי הר"ן מ"ש שם ועיין בתשובת הריב"ש סי' רס"ז הא דאמרי' בפ' י"נ תוך כדי דבור כדבור חוץ מע"א וקידושין לא בעד המעיד על קידושין אלא במקדש עצמו שקדש האשה וחזר בו תוך כ"ד וכו' אבל בעד המעיד בכלן חוזר בו תוך כ"ד וזה דבר שלא נסתפק בו אדם מעולם עכ"ל ובזה מיושב מה שנתבאר לעיל סימן מ"ז סעיף ד' אמרה נתקדשתי וחזרה ואמר' פנויה אני תוך כ"ד נאמנת דהתם הגדתה הוי כעדות וכשם שהעדים חוזרים תוך כ"ד כך היא חוזרת ועיין בב"ח בקונטרס אחרון מה שהאריך בזה ללא צורך: