ומאחר שהותיר לנו השי"ת שרידים, אנשים יראים ושלמים בכל דור ובכל מקום שעמלו כל ימיהם במלחמת היצר בכל כח ובכל תחבולה ונסתייעו מן השמים לנצחו, ע"כ ראוי וכשר הדבר שיתבוננו אנשים יקרים כאלה ביום הנחילם את הונם לבניהם במותם, להנחיל אותם ג"כ אותן הערמות והעצות שהמציאו כל ימי חייהם (י"ט) ולפרסמן לזכות בהם את הרבים, ומשפסקו לעשות מצות בעצמן ביום מותם, יתחילו להיות מן המעשין את אחרים, ואם שעה אחת של מעשי יחיד בעוה"ז יפה מכל חיי העוה"ב, זכות הרבים לדורות עאכו"כ: