מזג יין במים חמים נקבע ואצ"ל אם בישל היין ואפילו בגת שאסור לשתות ממנו עד שיעשר. ונ"ב מדברי רבינו אלו משמע דלחכמים דקיי"ל כוותייהו אין חילוק כלל בין אם שותה על הגת או דשותה חוץ לגת אלא עיקר תליא בין אם מזג במים חמין לבין אם מזג בצונן והא דתנן שם שותין על הגת ומשמע דחוץ לגת אסור וכ"ה להדיא בשבת ד' י"א ובעירובין ד' ק' דהא דתנן בעירובין וכן בגת היינו לענין מעשר וכן פירש הר"ש והרע"ב במעשרות פ"ד משנה ד' היינו הכל לר"מ דאינו מפליג בין חמין לצונן אבל לחכמים אפי' חוץ לגת אינו קובע אם מזג בצונן*) *) [וכן מד' רש"י ותוס' בעירובין שם שכ' דמתני' וכן בגת כר"מ אתיא ס"ל ג"כ כרבינו דלחכמים אפי' חוץ לגת מותר ונסתלק בזה קושית המהרש"א בשבת שם ודו"ק]: וגם נראה מד' רבינו דלא גרס במתני' בדברי חכמים דבצונן פטור מפני שמחזיר את המותר וכן במשנה שבמשניות ובש"ס במעשרות ליתא להך סיומא רק בש"ס דשבת ד' י"א איתא טעם זה ופירש"י אבל בחמין חייב מפני שאינו יכול להחזיר המותר לגת שלא יחמיץ את היין מחמת החמין ונמשך אחריו הרע"ב בפי' המשניות שם וכן הר"ש הביא להגירסא דש"ס דשבת ופירש ג"כ הטעם משום דבחמין אינו יכול להחזיר המותר ומשו"ה הוי קביעות אבל מדברי רבינו נראה דעיקר הטעם משום שהאור קובע למעשר וכ"כ להדיא בפי' המשניות שלו כי חכמים ס"ל דהחמין קובעו למעשר כמו שביארנו שהאור קובעת עכ"ל ובשנות אליהו להגר"א ז"ל תפס עיקר הטעם דחכמים משום דבחמין א"א להחזיר אבל דעת רבינו אינו כן ומה שהביא שם מהירוש' דאמר על הצונן פטור שהוא עראי יכול הוא מחזרתיה לענ"ד י"ל דזה אינו אלא טעם דלמה בצונן פטור משום שיכול להחזיר דאל"ה אף בצונן היה קביעות אבל בחמין בלא"ה קובע משום שהאור קובע: