מהר"ן שפירא ואי רעהו לאו דוקא אפי' דישראל וכו' ה"מ לאקשויי בהיא גופא למה נתחייב כי נגח שור תם דכנעני לשור דישראל נ"ש אלא הואיל והתחיל להקשות מרישא מקשה נמי עוד גם זה דכל בבא דרישא לא אתיא כהוגן וק"ל:

מהר"ם ל' תוס' בפ' האשה ומש"ה נקט ט"ו בחדש זה דהוא יום ידוע ונראה הדילוג מן הראשונה הוא דהוי ראייה ראשונה מן המנין והיכא דבראשונה אין לה שיעור בחדש שתהא השניה נראת דילוג מן הראשונה דכ"ע אין הראשונה מן המנין ובעי' שתשלש בדלוג וכו' וא"כ היכי קאמר התם גבי ראה שור ונגח שור ולא נגח דהוי ראשונה מן המנין הא בכה"ג אפי' רב מודה דלא הוי ראשונה מן המנין ויש לחלק בין סירוגין דימים לסירוגין דשוורין ע"כ מן התוס' שילהי פ' האשה שהיא עושה וכן הוא בתוס' דהך פירקין:

נ"ל מפני שהוכיחו התוס' דאפוטרופסין של יתמי חייבים בפשיעה אם פשעו בשל יתומים וכן סובר ר"י לכך פי' הנ"י ז"ל כדי לסלק קושיא זו דהא דחוזרים כאן ונפרעין מן היתומין היכא דבריר דנטריה אפוטרופוס שמירה פחות' ואע"ג דלגבי בעלים בעינן שמירה מעולה כר"מ גבי אפוטרופוס דלמא ממנעי אקילו בהו ומיהו התוס' משום דסבירא להו הלכה כר' יהודה וכמו שפסק האשר"י הוצרכו לתרץ בע"א דשאני אפוטרופוס זה שלא נתמנה אלא לתקנת העולם ואי מחייבינן ליה בפשיעה ממנעי:

נ"ל שר"ל ולא הוי כתם שהועד כבר ובחד זימנא דאתרת ביה גבי יתמי סגי להכי קאמר עד שיעידו בו בפני בעלים כלומר צריך שיהיו כל ההעדאות בפני בעלים לר"מ ויש נוסחאות כתוב' ולא הוי נגח הלכך דיינינן ליה כתם עד שיעיד כו':