ד"ת הרשב"א נשאל אם מותר לחלל שבת כדי להציל איש אחד שלא ימיר והשיב דאסור ואפילו איסורא זוטא לא שרינן ליה כדי שיציל את חבירו מאיסורא רבה והאריך בזה ואני נשאלתי אם ינהוג זה הדין לגבי צבור ויהא נמנע היחיד מלעבור על איסור אפילו כדי להציל את הצבור מאיסור אם לא. ונסתפקתי בזה משום דבפ"ג שאכלו איתא דר"א שחרר עבדו ואע"ג דאיכא עשה דלעולם בהם תעבודו משום מצוה דרבים ואול נחלק דשאני התם שגם הוא זוכה במצוה ההיא של רבים אבל שיעבור היחיד כדי לזכות את הרבים והוא לא יזכה עמהם לא וצ"ע:

מהר"ם אונקלי איסטומכא דליבא דופני בשר שתחת הלב והיא טרפשאי ל"א תנוך שכנגד הלב שקורין ניבלא ולפעמים שנכפף לצד פנים ומעכב את הנשימה וזהו עיקר. לשון רש"י בפ' אין מעמידין: