מהר"ם איני כדאי להכרי' אלא בעניותי אינה דומה למשביע עד אחד שלא היה עדין שום ממון בעולם אלא שהגדתו היתה ראויה להביא את זה שישבע ויטול ממון אבל כאן לוה זה שמודה שלא היה שוה אלא ג' דינרין הרי חייב עצמו בדינר ברור לפי טענתו ויש כאן ממון גמור מה תאמר שמא יפטר ממנו עד דמהדר ליה משכוניה ודלמא לא משתבע אין ספק מוציא מידי ודאי הוא הודה לו ודאי בדינר וזה אינו מודה לו במשכון כההיא דאמרי' בירושל' דקידושין את אודית ליה בדינר והוא לא אודי לך. בהגהת מרדכי בב"מ ושמא כיון הרמב"ן לזה בתירוץ:

מהר"ם ולא מיירי בטוענו חפץ מבורר וגלוי אלא בטוענו טמון:

מהר"ם כך הגהתי לפי ישוב הדברים והאשר"י כתב ז"ל והרמב"ן ז"ל תירץ ודבריו אינם מובנים ע"כ ותירץ הוא ז"ל שם בענין אחר: