תנן כר"י דאמר אין חולקין תרומה לעבד אלא א"כ רבו עמו דסבר מעלין מתרומ' ליוחסין וא"כ האי דיהבו לי' בלאו רבו בוודאי לאו עבד הוא. והא דאמרינן במקומו של ר' יוסי לא היו מעלין מתרומ' ליוחסין איכא דקשי' לי אכתי היכי חולקין תרומה לעבד אם אין רבו עמו והא נפיק מינה חורבא דזימנין דנפיק לחירות או דזבין לי' לישראל ואזל ושקיל תרומה יש לומר לשחרור לא חיישינן כיון דקיימא לן כל המשחרר עבדו עובר בעשה. דנפיק נמי בשן ועין לא חיישינן דמילת' דלא שכיחא הוא. דזבין לי' לישראל נמי לא חיישינן דמשוי נפשיה בעון מית' דקא אכיל. כיון שרבו חייב במזונותיו. והא דאמרינן דמהימני לומר שהמקום הזה בית הפרס. ליכא לפרושי כגון שהיה בחזקת טומאה. דאהא לא מהימני לאפוקי מחזקה דאוריית'. אלא כגון שהיה בחזקת טהרה ובזו נאמנים לעשותו בית הפרס לומר שהן תולין עליה לא אוכלין ולא שורפין כיון שהוא מדבריהם.

והא דהאמר רב יהוד' מנפח אדם כו' עד ברגל. כתיבנא לה בעירובין ועד כאן היינו באין בשבת כו' עד סוף פרקא ותו לא מידי: