(א) **מי שהיה נרדף כו' מחלל כו'.**עיין ר"ה (כג:) ותענית (כב:):

(ב) כתבים רעים מן המלכות בשבת הלכוכ"ה בתנחומא וכצ"ל.

(ג) **מה כו' נברח.**פי' חוץ לתחום ועיין ערובין (מה.):

(ד) **ושאלו את יעקב כו'.**פר"א ס"פ כ"ט ע"ש בביאורי בס"ד:

(ה) לפניכם למה שהייתי עמכםכצ"ל:

(ו) **שנאמר נחש שרף כו'.**ולעיל מיניה כתיב המוציאך מארץ מצרים כו' המוליכך במדבר כו'. וז"ש כאן הליכתם למסעיהם ע"פ ה' כדי שיהיו יודעים כו':

(ז) **מהו נחית נוטריקון כו'.**מפני שלשון נחייה לא נמצא במקרא רק באדם (המתנהג בנחת רוחו ורצונו ע"פ המנהיגו) אבל בצאן ובהמה לא נמצא (ומ"ש מלכים א' י' וינחם בערי הרכב. חוזר על הפרשים ולא על הסוסים לבדם) אלא כתיב בם לשון הנהגה והנהלה ונסיעה וכמ"ש נוהג כצאן יוסף ויסע כצאן וכי"ב. לכן דרש ליה בנוטריקון (גם י"ל מפני שבפרשה זו בתהלים לא נכתב יותר מסיפורי נסי מצרים ומדבר רק פסוק זה בקצרה. לכן דריש ליה שנרמזו ברמז נוטריקון):

(ח) **נסים עשית כו'**במכות מצרים:

(ט) **חיים נתת כו'**במכת בכורות שפסח ה' עליהם להצילם:

(י) **רי"א נפלאות כו'.**לא ניחא ליה לכנות המכות בשם נסים אלא נפלאות הוא שעשה בארץ חם וע"י כן חירות נתן להם וימינו הושיעה להם בים ותלוי ראש אח"כ כי תשא את ראש כו' כמ"ש במדרש שם:

(יא) **חסידים כו' היו כהנים מאהרן איש חסידך.**ישרים הן הלוים כמ"ש (ד"ה ב' כט) כי הלוים ישרי לב תמימים הן צדיקי ישראל:

(יב) **מה הצאן אין כו'.**שמ"ר פ' כ"ד ע"ש:

(יג) אין דרך במדברשכולו חול והחול דרכו להיות חוזר ומכסה מקום פרסות רגלי אדם ובהמה שדרכו עליו ולכן דרך לא מצאו במדבר:

(יד) **שהראה למשה כל מה כו'.**ספרי פ' הברכה ע"ש:

(טו) **שהראהו גיהנם.**דרש לה שם מן צער ע"ש:

(טז) **אמר כו' לך אמור כו'.**ברכות (יט.):

(יז) אשר תפול לכם בנחלה וכי הארץכצ"ל וכ"ה בתנחומא:

(יח) **הרי הן עשרה ואף שיהושע וכלב שהכחישום ג"כ שנים ותרי כמאה.**מ"מ הרי לא הכחישום בגוף הדבר שהערים גדולים כו' ובני ענקים שמה. רק אמרו עלה נעלה כו'. והרי זה כמחלוקת באומדן הדעת. דאזלינן בתר דעות ורוב:

(יט) **גדול ורם ממנו כביכול כו'**כצ"ל ומן ממנו קדריש וכ"ה בערכין (טו.):

(כ) **נטל שר הארץ כו'.**דב"ר ספ"א:

(כא) **לא מן הנפילים ולא מן עם רב.**כמ"ש שם להלן עם גדול כו' וגם בני ענקים כו' ואומר לכם לא תיראון ולא תערצון כו' והיינו יראה מן רבבות עם סביב וכד"א (דברים כ) וראית כו' עם רב ממך לא תירא כו' וחתיה והערצה בלב הוא מן הנפילים וענקים שאימתן נופלת על הבריות:

(כב) **כתיב (יחזקאל מה) בהפילכם את הארץ בנחלה זש"ה כו'**כצ"ל ועל לשון בנחלה דרש נחלת שפרה כו':

(כג) וילבשני אשר תנחלו אותה בגורל כתיב ויאמר יהושעכצ"ל:

(כד) **נלכד בגורל ונחשב כזבן כו'**א"ל עכן איני מאמין ולמה תפיל גורלות כו' כצ"ל ועיין סנהדרין (מג:) ובילקוט יהושע שם:

(כה) **אמר ליהושע אף אתה הגד כו'.**כ"ה בתנחומא וילקוט וכצ"ל:

(כו) **והשמיע קולו כו'.**דרש ויען עכן אין עניה אלא בקול רם:

(כז) **והסו כל הקהל לפניו ואמר ליהושע.**דרש ויען את יהושע ויאמר. דענייתו תחלה בקול רם היה להשתיק העם אל יהושע ואחר כך דבורו היה אל יהושע ויאמר:

(כח) **הייתי יודע אלא הגד כו'.**מקרא זה הגד כו' כתוב קודם עניית עכן. רק שבא לפרש ואראה בשלל כו' הוא תשובה על דברי יהושע הגד כו' מה עשית. שנא אמר הגד אם עשית רק מה עשית בפרטיות אבל המעשה ידוע לי:

(כט) **בעתו כדי לרדותן.**כ"ה במ"כ וכ"ה בתנחומא ובסנהדרין שם ועיין פר"א פל"ח:

(ל) **מת"ל וירגמו כו' ונסקל כו' ונשרף כו'**שודאי בעכן עצמו קיימו ג"כ ציווי ה' והיה הנלכד ישרף אותו (וקמי שמיא גליא שעכן חלל שבת ויתחייב סקילה ג"כ ואעפ"כ צוה על השריפה) אלא הואיל ונתחייב סקילה (אע"פ שאינו חיוב בב"ד ממש. כי רחוק שהיה בזה עדים והתראה) הא קי"ל דנדון בחמורה לכן נדון בסקילה ואח"כ שרפוהו יחד עם הממון. ומ"ש אח"כ ויסקלו אותם באבנים היינו לעשות גל עליו לפרסומי מלתא זכרון לדורות. עמ"ש בס"ד בביאורי לפר"א פל"ח בזה:

(לא) **שבשבת נכבשה.**ב"ר ס"פ מ"ז:

(לב) **השבת קדש כו'.**לעיל פי"ד:

(לג) **היו מברכין ברכה אחת כו'.**עיין בראש בברכות (מח:) שפי' על הנוסח (ועיין רשב"ץ ח"ב סי' קס"א) והלשון דהכא צ"ע לפרש כן:

(לד) **נשאתי את ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם ארץ כו'**כצ"ל. וזהו לשון שאני שתרתי אותה (ופירושו לענין הדרשא דהכא על מה שהקב"ה סימן אותה כאן בגבולותיה סביב כאלו כביכול התהלך לתור בה וכמ"ש (ביהושע יח) ויתהלכו בארץ ויכתבו וכו'. ובחנם דחק המ"כ):

(לה) **ס"ב היו שם.**משמע שהלשון בימי יהושע אבל בב"ר פנ"ג מבואר שהוא במשתה הגמל את יצחק ע"ש:

(לו) **ויכזב לא איש עושה כו'**כצ"ל וכ"ה בתנחומא ור"ל איש זה משה:

(לז) **שדור חייב אינו חוזר וכשהוא כו'**כ"ה בתנחומא ואפשר עיקר הגי' אינו מכזב ועיין בב"ר פנ"ג:

(לח) **אל ארץ כנען והכניסן לארץ כי אתם כו'**כצ"ל וכ"ה בחנחומא:

(לט) ות' מביאי האשרהכצ"ל:

(מ) **ואתה למד כו' שנים פרים.**מדלא כתיב פרים שנים או שני פרים דרש שהיו שניהם שוים תאומים יחד:

(מא) **ואל תפנו אל כו' להסתכל בם כו' והורשתם כו'.**אפשר מ"ש כאן ואבדתם את משכיותם דרש משכיות לשון שכיות החמדה שהיו עשוים נחמדים למראה להפנות להסתכל בהם ומתוך כך להתפתות אחריהם. לכן דרש ליה אל תפנו אל האלילים להסתכל (והיינו נמי דכתיב כאן (אחר משכיותם) ואת כל צלמי מסכתם כו'. כדכתיב בר"פ קדושים אחר אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו):

(מב) באים אל הארץ כנען מהו כו' פרקמטיאכצ"ל ומדלא כתיב ארץ כנען וכתיב הארץ דרש שכנען פירושו הארץ שהיא מקום כנען ופרקמטיא (לפי שהוא סמוכה לצר וצידון ומצרים ראשי מקומות המסחור בים וביבשה בימיהם כידוע) ואפשר יליף האי הארץ כעין גז"ש מדכתיב (בראשית מב) הארץ תסחרו:

(מג) **הארץ שלי כו'.**ישראל שלי כו'. עיין תדא"ז פ"ב (ורומז הדבר שהשם בכתיבתו (שם ישראל) ובכנויו (שם הארץ) מתאחדים כאחד ועולין בנחלה עם בה"כ:

(מד) **לכך נאמר זכור כו'.**כי מעולם המה. וכתיב בההוא ענינא האי קרא דטוב וישר כו':

(מה) **לצדיקים עאכ"ו ידרך ענוים במשפט כו'**כלומר ק"ו הדבר שכשמביא ה' משפטים על ענוים וצדיקים הוא לטובה להם ואינו כ"א להדריכם במשפט זה בדרך ישרה (כמו המקלט להורגי נפש בשגגה לכפר עליהם) שילמדו ענוים דרכו:

(מו) **וידעו כל ישראל כו' ונתפייסו.**ז"ש נקי אנכי כו' יחלו על כו' ר"ל שמזה יוודע שנקי אנכי אבל במקרא כתיב וכל העם הכירו כו' וידעו כל העם כו' אחר שספד ובכה ולא אכל לחם כל היום ההוא:

(מז) זהו נפולין של כותיםכצ"ל ר"ל ששם הר גריזים שיושבים הכותים שם וכן עוד היום קורין הערביים לשכם ניפלוש:

(מח) ונתן לשבט הלוי מ"ח עירשהן ג"כ קולטות לדעת (כדאיתא במכות י') ונראה ר"ל שלפ"ז הן ג' הפרשות של ערי מקלט משה ג' בעבר הירדן. ויהושע ג' ועוד מ"ה עיר. ורוצה לרמוז שהן נגד ג' גליות יהודה וישראל ולכן מביא ענין זה להלן לכאן:

(מט) **סנחריב הגלה כו' נ"נ כו'.**עיין סדר עולם רבא פכ"ו:

(נ) **שנאמר כי הנני משלח' כגבירה.**אין זה מקרא. ואפשר צ"ל שנאמר (ירמיה כט) אחרי צאת יכניה המלך והגבירה מה הגבירה כו'. ומפני שבמלכים כתיב אם המלך וכאן כתיב והגבירה (שאין לשון ברור דאיכא למטעי שהיא המלכה אשת יכניה). דרש ליה להקיש מה גבירה כו':

(נא) **והרי ג' גליות אמר הקב"ה כו'**בשערי הארץ ומניין שנאמר (ירמיה טו) ואזרם במזרה בשערי הארץ שהיה סנחריב קוזמוקרטו כו' שנבבל לכאן אבל לע"ל כו' כצ"ל: