(א) **מבקש לגבות תמרי'.**צ"ל לגנוב תמרים או צ"ל לגדור תמרים:

(ב) **הסיב שלה הולך לחזק.**צ"ל להסיק ועצים להדליק היינו להאיר ואפשר צ"ל לחבלים:

(ג) **שולחנות ומנורות.**בשוחר טוב הגירסא לכנורות:

(ד) **יפריחו אלו העזרות תדע לך כו'.**כ"ה בשוח"ט וכצ"ל:

(ה) **מטרונא שאלה כו'.**מדרש שמואל פ"ח:

(ו) המעשרות שהיו מביאים לביתכד"א (מלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי וגו':

(ז) כשם שנצטוו הלוים לשמור שלא יקרבו ישראל לעבודכדכתיב שומרים הלוים ומשה ואהרן הכתובים שם משמרת המקדש למשמרת בני ישראל והזר הקרב וגו' וכמש"ל סוף הפרשה זו ע"ש כן נצטוו כאן אהרן ובניו שישמרו כהונתם היינו עבודה המיוחדת לכהונתו ישמרו שלא יקרבו הלוים לעבוד בה:

(ח) וכלם ע"י משהשלמשה נאמר הקרב כו' תפקוד כו':

(ט) **ואני בשמחה כו'.**ספרי קרח פסקא קי"ז:

(י) **תעלוץ קריה ובאבד רשעים רנה ואומר שיני רשעים כו'**כצ"ל. ומ"ש להלן ואומר באבד רשעים רנה הוא ט"ס כי זה עצמו מקרא דהכא ובספרי שם ליתיה:

(יא) **שומע אני מיום ההוא ת"ל יהיה.**אם מיום ההוא ממש קאמר משמע דס"ל קדשו בכורות במדבר עמ"ש בס"ד בהגהותי לשמ"ר סוף סדר בא:

(יב) **יושב ודן אותן.**אלהים מושיב דרש לשון ישיבת דין:

(יג) **אף סוררים שכנו צחיחה אבל מי כו'**כצ"ל:

(יד) **גן נעול אלו כו'.**עי"ל ס"פ אמור ומש"ש בס"ד:

(טו) **לכך נאמר מוציא אסירים בכושרות במעשה הכשרות ד"א מוציא כו'**כצ"ל כדלקמן:

(טז) **אריב"ל מפני שצפה כו'.**בשוח"ט מזמור כ"ד ובילקוט ס"פ שמות (יש שם חסרון לשון) מייתי לה מדכתיב וירא אלהים. וכתיב וירא משה את כל המלאכה ועמ"כ כאן וי"ל דמושיב יחידים ביתה מוציא וגו' שהוציאם בשביל להושיבם בית ה' ומשכנו:

(יז) **לפני ר' הונא הכהן בר אבין כו'**הודה לו ר' הונא לר' תנחומא שנכנסו כו' וכצ"ל:

(יח) ואתה מוציא(ביוד) שתים כצ"ל:

(יט) **הוי לא נשא בי' שנים.**ע' נזיר (ה"י) ובפי' להמפרש שם ובסע"ר פי"ג:

(כ) **עד שהם במעי אמן.**בילקוט ריש עזרא מייתי להא דכתיב בעולי גולה מספר בגוי ומשמע דדריש ליה שהוא יספרון כשהן עדיין בגו מעיי אמן ועיין במדרש שמואל פל"ב:

(כא) **ברא ז' ימים ובחר כו'.**עיין ויקרא ס"פ כ"ט:

(כב) **והשכינה מקדמת וא"ל ה' כו'**כצ"ל:

(כג) אלו שמנה משמרות שתקנוכצ"ל ע' תענית כ"ז:

(כד) **הא כיצד מערב משם כו'**עיין פ"ב:

(כה) **וכן בני גד ובני שמעון אף הם היו בעלי מריבה.**בני שמעון שהרי העיז פניו במשה במעשה המדינית ושבטו נתכנסו עמו כדלקמן פ"כ. ובני גד י"ל כד"א (ד"ה א' י"ב) ופני אריה פניהם. ובפסיקתא זוטרתא דרבי טוביה מצאתי שכתב וגד (כצ"ל ובדפוס כתוב וגם ט"ס הוא) בחרו להם ארץ הגלעד ונראה בני גד היו העיקר בזה לכן בכל הענין שם נאמר בני גד ובני ראובן הקדים גד לראובן שהן היו העיקר כו' (רק בסיפור ומקנה רב היה נאמרו בני ראובן תחלה) וראובן טפל להם ואפילו היה ראובן מבקש נחלתו תחלה לא היה קפידא עליו כ"כ שהיה ראשון ללידה עכ"פ:

(כו) **וי"א שאפילו בדרך קרובה והוא טמא זה לשון הספרי פ' בהעלותך.**והגר"א בהגהותיו שם הגיה והוא טהור. אבל כאן א"א להגיה כן. דא"כ היינו קמייתא ונ"ל שנתכוונו בספרי למ"ש בירושלמי פסחים שם הדרך קרובה והאיש רחוק והיינו כמ"ש שם בסוגיא תחלה שהיו רגליו רעועות ואף כאן ט"ס וצ"ל כן והוא רחוק במקום הוא טמא (או אם תרצה לקרב הטעות נפי דמיון החותיות י"ל והוא פסח כלומר חגר) וי"א למה נקוד אלא כך אמר עזרא כו':