(א) **כך שנו חכמים העובר כו'.**ברכות (לד:) אריב"ח כו'. ירושלמי שם:

(ב) **רב הונא אמר אם טעה כו'.**זהו שיטת לשון הבבלי שם משמיה דרב הונא נ"א ובירושלמי נ"א ע"ש:

(ג) **ומהיכן למדו.**שאינו מתחיל מראש אלא ממקום שטעה ופסק הראשון:

(ד) **ומה נתן לו ר"י ור"נ כו'.**ב"ר פס"א ע"ש:

(ה) **עמד יצחק לברך כו'.**ב"ר ס"פ ויחי ושוח"ט מז' א':

(ו) **מדבר במשה מי יעלה בהר כו'.**שמ"ר רפ"ד ע"ש:

(ז) **זה משה שנאמר ויואל משה.**עי' יד"מ. וכ"ה בשמ"ר שם:

(ח) אבל אני הצלתי א"ע ואת דורי כו'.(עיין ברכות לב.) יאמרו ראו פרנס כו' ולא בקש כו':

(ט) **מראות בשכינה.**בשעת עקידה כמ"ש בב"ר פס"ה:

(י) פב"פ ולא כהו עיני ולא עוד אלא שקרן עור פני שנאמר ומשהכצ"ל והא דדבר פה אל פה כתיב (שמות לג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים:

(יא) **בפירבורין.**בילקוט הגירסא באיפרכיאו. לגי' דהכא צ"ל בבי"ת בפרבורין עיין הגהותי לב"ר ס"פ ס"ח בס"ד:

(יב) **הואיל ונתעלה כו' הוא יברך את ישראל.**אבל ברכת יעקב לא כתיב ביה בתחלה לשון ברכה רק ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם רק לבסוף כתיב ויברך אותם וגו' (וגם שם דרשו בב"ר ס"פ ויחי דלשון איש אשר כברכתו רומז לברכת משה עתיד אחר כי"ב לברך כו':

(יג) ובשעה שהפכו לדםכצ"ל וכ"ה בתנחומא כאן ושוח"ט מז' צ':

(יד) **א"ל משה לך מכאן.**אדר"נ פי"ב:

(טו) מתגאה יש לו מי שיקלסהו כצ"ל וכ"ה בתנחומא:

(טז) שראית אותן בוכין ותבכה עמהםכצ"ל ור"ל לאחר מיתה כמ"ש ונפשו עליו תאבל [או ר"ל בשעת הפטירה וכמ"ש (בכתובות ק"ג) מתוך הבכי כו']:

(יז) **כיון ששמע כו'.**א"ל שובי כו'. מקרא זה כתוב קודם. ודרש כי חלצת הוא נתינת טעם על שובי נפשי מפני שחלצת כו':

(יח) **התחתונים כו'**והעליונים כו'. ע"ל סוף הפרשה ובסוטה (יג:):

(יט) **ולא אמר בעמליה כו' אלא בעושיה.**עיין ברכות (יז.):

(כ) אדם אומר לא למדתי חכמהכצ"ל:

(כא) שמתיירא אותי ועושהכצ"ל:

(כב) **סגולה.**עמ"כ. וכן בלשון הילקוט כאן במאמר זה. ואפשר קריאת שם סגולה לסרח הוא כענין אשכול שקרא לצדיקים (כד"א מיכה ז) אן אשכול לאכול ובשלהי סוטה בטלו האשכולות) כי תרגום אשכול בלשון ירושלמי סגולה כמ"ש בערוך (וכ"ה בירושלמי פ"ז דפאה ההוא סגולה דבכרמך):

(כג) **מעשים טובים יש לך.**במדרש פטירת משה הגי' מכשפות יש לך. וכמש"ל שהחרטומים והאשפים אמרו זה לפרעה ועשו כשפים שלא יהיה אפשר להעלותו וכמ"ש ירושלמי ספ"ז דסנהדרין שהכשפים המושלכים בים קשה להתירם:

(כד) מן התהומות כקנה אחדכצ"ל וכ"ה בילקוט:

(כה) **שאכנס ויבקעו כו'.**פי' שאכנס לא"י ובזכות א"י תעשה זאת שיבקעו כו' ויראו כל ישראל שאין זולתך. ורמיזא במ"ש קודם מקרא זה דוידעת היום כו' להביאך לתת לך את ארצם נחלה. שכשיביאך לא"י שם וידעת כו': (

(כו) על הכרזה אכרזיא שמוכצ"ל:

(כז) **ונעלו שערי רקיע כו'**נראה דרמיזא במקרא (איוב שם) יסגור על איש ולא יפתח ואין איש אלא משה:

(כח) **תקט"ו פעמים.**כמנין שירה ועתו"ס רפ"ב דחגיגה (יב.):

(כט) **עד שיהיו מאמינים כו'.**כמ"ש (דברים א) ובדבר הזה אינכם מאמינים. וכן בים שנעשו ה' כתות וא"ל משה התיצבו כו' ופעל שאח"כ כתיב ויאמינו בה' כו'. וכ"ז ע"י השתדלות משה (תיקן בזה מ"ש תחלה והן לא יאמינו בי) כמ"ש בליקוטי בס"ד על מקרא דלכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. שמשה עשה זה שזכו כלם לראות מורא הגדול זו גילה השכינה בים ובסיני כמ"ש ראתה שפחה על הים כו':

(ל) עד שקבעתי להם תורהכצ"ל:

(לא) **עד שיהיו עם קדוש ונאמן כו' ועם קדושים נאמן.**אפשר דרש עם קדושים כמו עם בקמץ העי"ן וערד"ק שם שחוכך לומר שיונתן בן עזיאל היה קורא כן ע"ש:

(לב) **היה מספר.**עמ"כ גי' הילקוט ומצפה. וכ"ה להלן והיה אותו האיש מצפה וכלשון המקרא שהביא צופה רשע כו':

(לג) למשה כתיב אני אמית ואחיה אם לא אמיתךכצ"ל ור"ל שהמיתה היא לצורך התחיה שלאחריה שהוא תכלית התיקון (ועיקרי' סמיך אסיפיה ואין מידי מציל):

(לד) **איך אני יכול לעשות לו קצף.**שגבריאל ממונה על הדין (כמ"ש בשבת נה.) וביומא (עז.) (ובכ"מ אחרים) ואמרו במעשה תורה (שבס' כל בו וס"ס ראשית חכמה) בששה מלאכי השרת שמנו שם שגבריאל ממונה למלאך המות על השרים (ומשה שר היה) מ"מ אמר שלמשה אין יכול לעשות לו קצף (מפני שבצדקת מעשיו היה הופך מה"ד למדת הרחמים):

(לה) **ובו ביום שנולדתי ואפילו חלב לא ינקתי מצאתי פ"פ כו' עם או"א וכשהייתי כו'**כצ"ל. והיה זה להורות על העתיד שכח הדבור נבואיי שהיה במשה אח"כ לא היה דבור טבעי ככח מכחותיו שגדל עמו ע"י יניקה כדרך הארץ. אלא רוח ה' דבר בו. פום ממלל רברבן:

(לו) וסכתי תחת עמוד אשכצ"ל ופי' לשון סוכה וצופה ועמוד אש זה אולי היינו עמודי הכסא (ואולי פי' וסוכת היינו שהיה עומד ומסוכך תחת העמודים ועיין ז"ח שה"ש (נד.):

(לז) ונצחתי בפמליאכצ"ל:

(לח) **לא הגיעו המים לקרסוליהם.**חולק על מ"ש בברכות (נד.) שעד קרסולי עוג היה ל' אמה שא"כ מי המבול שהיו ט"ו אמה על ראשי ההרים הגבוהים היו עמוקים יותר מקרסוליו (אם לא שעמד על הר גבוה. ועיין בזבחים (קי"ג: ובפר"א פכ"ג) ובנדה (כד:) אמר אבא שאול שהלך שלשה פרסאות בקולית עוג וא"כ עד קרסוליו יותר מן ל' אמה. ובתדא"ז פכ"ד אמרו שפרסות רגליו מ' מיל:

(לט) **והעמדתי חמה ולבנה.**בתענית (כ.) ועבודת כוכבים (כה.) אמרו ג"כ שנקדה חמה למשה. וכאן משמע שהיה זה במלחמת סיחון ועוג. ובתדא"ר פ"ב משמע שבמלחמת עמלק היה:

(מ) **והרגתים.**משמע שגם לסיחון הרג משה בעצמו וכ"ה בספרי בהעלותך פסקא ק"א:

(מא) מי יש בבאי עולםכצ"ל:

(מב) מכאן אין לך לעמוד כאן לך ברחכצ"ל:

(מג) **וזגזגא.**עיין בת"י פ' זו:

(מד) **השקף עיניך.**עמ"כ והוא מלשון משקוף שפירשו רש"י והערוך שהדלת שוקף וחובט עליו כן כאן פירשו השקפת גביני העינים זע"ז:

(מה) הנח ידיך על החזה והניח ידיו על החזהכצ"ל. וכן אמרו בירו' נזיר פ"ט ה"ג איזהו מושכב כדרכו רגליו מופשטות וידיו על לבו והביאו הרמב"ן בתה"א (לז ע"ג). ומ"ש בספרי האזינו (הובא בילקוט חקת רמז תשס"ד ובפרש"י בהאזינו) במיתת אהרן פשוט ידך ופשט. היינו שלא יהיו אצבעות ידיו קפוצים וכמ"ש בקה"ר פ"ה פכ"א ועיין ברוקח ס"ס שי"ז. אבל אין פשוטות ממש כרגליו אלא כפופות על לבו על החזה כדהכא. ובפסיקתא זוטרתי דר' טוביה בפ' האזינו שם הגי' כמאמר הספרי פשוט רגליך במקום פשוט ידיך:

(מו) **הקף רגליו זע"ז.**כמ"ש ביעקב ויאסף רגליו. אבל הלשון דכאן זה על גב זה משמעו שיניחם ע"ג חברתה שיראו כאחד (ואפשר הגי' הנכונה זה אל זה וזהו לשון הקף לסמכם יחד שלא יהיה ריוח הרבה ביניהם) אבל לשון רגליו מפושטות בירושלמי משמעו כפשוטו כדרכן. וכ"ה לשון הרמב"ם שהביא הטי"ד סי' שמ"ב כאדם שהוא ישן. שאין דרך הישן להניח רגליו זה ע"ג זה:

(מז) **אלוהי כל הרוחות.**כד"א (במדבר ט"ז) אלהי הרוחות לכל בשר:

(מח) **וכל הנפשות כו' החיים והמתים.**כד"א (יחזקאל יח) הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן (והיינו האב שכבר מת כמ"ש שם למעלה אבות אכלו בוסר כו' ונפש הבן שהוא החי). ולשון מסורים בידך ר"ל אפילו כשאדם חי נפשו מסורה בידו של הקב"ה כמ"ש בספרי פינחס פסקא קל"ט אקרא דאשר בידו נפש כל חי:

(מט) **ואתה בראתני כו' יצרתני כו' נתתני כו'.**כלשון מטבע ברכת אלהי נשמה וכו' וכמז"ל שהן נגד ג' עולמות בי"ע:

(נ) **שלא נראה בו רוח סרוחה מעולם.**כמ"ש בסנהדרין (צג:) אשר כח בהם לעמוד בהיכל מלך ע"ש. וכ"ש משה שהיה עומד לפני ה' תמיד:

(נא) **ולא רמה ותולעה.**באדר"ן פי"ט וד"א רבה פ"א וקה"ר פ"ה פ"ז דרשו כי אנוש רמה בחייו (וכ"א בתמורה (לא.) אדם נקרא רמה מחיים) אלו הכניס ובן אדם תולעה במותו. וכשם דהתם נראה שהן תולעים שבבני מעים שנקראים כנים עיין ב"ק (פב.) כנים שבבני מעים. אבל כאן נראה דרמה היינו כנים שבראש (ועיין בתוספת שבת (יב. ד"ה שמא כו' שנראה היו מפרשין בלשון המדרש הנ"ל כן). ולפ"ז תולעה י"ל גם כן בחייו תולעים שבמעיים. ובפר"א ס"פ מ"א אמרו בכל אותו הדור שקבלו התורה לא משלו בהן כל מיני כנים ובמותם לא שלט בהן רמה ותולעה. ועמש"ש בס"ד:

(נב) **א"ל רבש"ע כו' ירדו ב' מלאכים כו' אבל בן עמרם כו'.**בא לומר כלפי מה שא"ל ואני מושיבך כו' אצל כרובים כו' דעבודת משה בעוה"ז בעוד נשמתו בו גדולה יותר לעלות לרצון לפניו משל מלאכים ושרפי מעלה:

(נג) נשמתו בנשיקהב"ב (טז.) ועיין אדר"ן פי"ב:

(נד) **מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און.**סוטה שם. ובתנחומא ואתחנן הלשון מי יעמוד לישראל בשעת כעסי (זהו מי יקום לי עם מרעים) ומי יעמוד במלחמתן של בני מי יבקש עליהן רחמים בשעה שהן חוטאין לפני (זהו מי יתיצב לי עם פועלי און. כי לשון יציבה הוא לעמוד לנגד בכח מלחמה כמ"ש לא יתיצב איש לפניך וכן בגלית ובכ"מ. לכן דרש שזהו לעמוד במלתמתן של ישראל נגד המקטרגים עליהם למעלה שהוא כענין מלחמה):

(נה) **שמים בוכין כו' חסיד מן הארץ.**חסיד זהו המתחסד עם קונו והארץ אמרה ישר באדם אין. אין מי שיעשה את האדם ישר ע"י משפטים ישרים שלמדם מישרים בין אדם לחבירו. וכן בדברי יהושע אבד חסיד מן הארץ הוא על צער השמים. ופסו אמונים מבני אדם הוא צער הארץ. וכן להלן מלה"ש אמרו צדקת ה' עשה וישראל אמר משפטיו עם ישראל:

(נו) **יהושע כו' ואמר הושיעה ה' כו'.**אולי מפני ששם יהושע נרמז במלת הושיעה דרשוהו עליו:

(נז) **יבא שלים כו'.**עיין כתובות (קד) שמלה"ש וצדיקים היוצאים לקראתו אומרים כן ועמ"ש בס"ד בזה בפי' לפר"א פל"ד: