(עז) **ג' דברים צוה נבוכדנצר לנבוזראדן כו'.**פסיקתא דדברי ירמיהו:

(עח) **עד היכן היתה נבואתו של ירמיה.**נראה שעל אותה שעה שפירש מן הגולה קאמר במה חתם להם (שמסתמא בדברי תנחומין פירש מהם) אבל אח"כ התנבא עוד נבואות הרבה. וכמ"ש בירושלמי רפ"ה דברכות שבככה תשקע בבל סיים ירמיה שנאמר שם עד הנה דברי ירמיה:

(עט) **אצבעות מקוטעים כו' ולקטן ומגפפן כו'.**צ"ע שירמיה כהן היה ואיך נטמא לאבר מן החי שהרי הכהן מוזהר עליו כמ"ש בי"ד סי' שס"ט (ולפי לשון הילקוט שהרי ירמיה מלקטן בטליתו י"ל שלא נגע בהן וא"כ י"ל שלא היה עליהם בשר כראוי שאין מטמא באהל אלא במגע ומשא כדתנן פ"ק דכלים) ואם היינו מפרשים דמן המתים היו אולי י"ל דכמת מצוה היו חשובין שכהן מטמא להם כשקבר כבר ראשו ורובו חוזר לטמאות אפילו בשביל אבר אחד כמ"ש ביו"ד ר"ס שע"ד וי"ל שהיו מקוטעין כ"כ שלא היה בהן אבר שלם וצ"ע. וכן תירץ בספר יפה ענף:

(פ) **אריב"ח נ"ב שנה כו'.**סדר עולם ס"פ כ"ז:

(פא) **נוטעים תמר בבבל.**עי' שלהי תענית (כ"ט):

(פב) **שמיני מתיקה מרגילין לשון לתורה.**רות רבה ספ"ה. וביומא (פ"ג) אמרינן שמאירין את העינים. וג"ז מועיל לתורה:

(פג) אינון לא ממחלות הארץ ולא ממכות הארץ אלא נקיים מ"ש ומוראכם כצ"ל.(ותיבת לפניו אפשר הוא נרשם לסימן כמו לעיל הכתוב בספרים להורות שמאמר זה שייך עיקרו לפניו למעלה) וכפי' המ"כ שקאי על העופות ודגים דלעיל. וקאמר שאין זה בכלל קללה דכתיב את מכות הארץ ואת תחלואיה. אלא מפני שגלו ישראל היושבים בארץ גלו הן שהן טפלים להם. ובחזירתן עתידין לחזור כמ"ש בגמרא. בבי"א: