(א) **נדדו שמים כסאו של ממ"ה כו'.**כמש"ל שעמד מכסא דין וישב על כסא רחמים:

(ב) **בשעה זו שהיו בבקר השכם כמ"ש ובבקר אמור למלך ויתלו וגו'.**וכן עשה המן מסתמא ובא בבקר לומר למלך לתלות:

(ג) **תני לו הכין.**מגילה (ט"ו):

(ד) **תמן אמרין הלכות קמיצה הראה לו ודבר אחר שהן קומצין מן העומר כצ"ל.**ופי' שתמן בבבל (וכ"ה במגילה שם) אמרו הלכות קמיצה ממנחות סתם הראה להם ודבר אחר. (הוא שיטת המדרשים בכ"מ שיטת הירושלמי) שהראה להם דיני העומר כלם ובכללם גם קמיצתו שהיה עוסק בדבר בעתו כדלעיל. ובחנם דחק המ"כ:

(ה) **שלובש שק כו'.**שתעשה בקשתו. ראיתי כתוב בקשה אותיות בהש"ק:

(ו) **דאמר ר"פ צ"ל חרבונה.**פי' לכאורה הוא ענין בפ"ע וצ"ל אמר ר"פ. ולפמ"ש בליקוטי בס"ד פי' חרבונה זכור לטוב. דר"ל שאליהו הנקרא בלשון ירושלמי זכור לטוב סתם הוא חרבונה דכאן. לפ"ז ניחא הגי' דאר"פ שהיא נמשך על מ"ש שאליהו נדמה לחרבונה. ועי' בפר"א פ"ן:

(ז) **צ"ל חרבונה.**ב"ר פמ"ט וש"נ:

(ח) ונהפוך הוא והיה לה' לשם זה הנסכצ"ל והוא מקרא (ישעיה נ"ה) והיה לה' לשם ובמגילה (י') דרשוהו זה מקרא מגילה. וכאן דרש לי' על הנס. (ואפשר נתכוונו לדרוש מ"ש בשם המלך סתם בשם מלכו של עולם. שיהיה זה לשם למלך ממ"ה):

(ט) **בעדרי צאן וטרף ואין מציל.**וז"ש כאן ואיש לא עמד בפניהם וכתיב שם אחר מקרא זה תרם ידך על צריך וכל אויביך יכרתו. ונדרש על המן ובניו כמ"ש איש צר ואויב המן וגו' וכדמפ"ו הרגו בניו של המן ותלאום:

(י) **הה"ד כל כלי [יוצר] עליך לא יצלחו.**אפשר נתכוונו לסוד וכל לשון תקוה אתך למשפט תרשיעי. ור"ל על שם התשובה נצחת שהשיב ר"י לאדריינוס וכמו שהביאו כן ממקרא זה בב"ר פל"ב ובכ"מ:

(א) **רפ"א מלך מרדכי כו'.**פר"א פ"ן:

(ב) **ומה מוניטא כו'.**ב"ר פל"ט וש"נ:

(ג) **ולמה שהיה איש טוב ומבקש טוב ואיש שלום כצ"ל.**ואיש טוב הוא מ"ש רצוי לרוב אחיו שהיה לבבו טוב לכל. ומבקש טוב הוא מ"ש דורש (כמו מבקש) טוב לעמו. ואיש שלום ז"ש ודובר שלום לכל זרעו:

(ד) **ועאה"כ כי אחרית לאיש שלום.**כל הפסוקים שלפניו שם צופה רשע לצדיק וגו'. ראיתי רשע עריץ וגו' ויעבור והנה איננו וגו'. וכן שלאחריו ופושעים נשמדו יחדו וגו'. נדרשים יפה על המן ובניו. ולכן נדרש ואחרית לאיש שלום על מרדכי כמ"ש דובר שלום לכל זרעו אחרית ותקוה טובה:

(ה) **והי' גר במדי ופרס.**ז"ש גר ותושב עמך שגם ישראל היו גרים ותושבים עמו שם:

(ו) **זה מרדכי דכתיב ביה ורצוי לרוב אחיו.**והוא שראוי לקרותו אחד המיוחד שבאחיו. שהיה אח לצרה יולד לכאו"א מישראל:

(ז) **זו אסתר שהיתה בת דודו.**ולשון או דודו. אולי יש לדרשו על הקב"ה שנקרא דודי לכנסת ישראל וכמ"ש אם החרש תחרישי כו'. ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ודרשוהו על המקום ב"ה. וז"ש או דודו או בן דודו אם לא היתה אסתר בת דודו של מרדכי (הכולל כלל ישראל) משתדלת בגאולתם. היה דודו המקום ב"ה גואלו:

(ח) **לדוב לדב כתיב תמן אמרין אלי כו'.**כצ"ל וכמ"ש המ"כ. ודרש תחלה המדרש בשיטת הירושלמי לדאב לזאב ומביא אח"כ תמן אמרין ר"ל בבבל (קדושין ע') חולקים ע"ז ודרשו לדב ממש:

(ט) **ר"ח רבה ור"ש בן חלפתא כו'.**שה"ר ספ"ו וש"ן:

(י) המשוקעין במים משקעין בים את שוקעיהןכצ"ל:

(יא) **וכתיב מה רבו מעשיך ה'.**מזה המקרא אין כ"כ ראיה שהשבח בריבוי. וכמדומה שחסר לעיל וצ"ל ג"כ המעשה בריבוי (ולפ"ז חושב י' דברים כנגד יו"ד מאמרות). וע"ז מפרש כאן המעשה בריבוי שנאמר מה רבו מעשיך ה'. ומביא מאמר זה לכאן משום הא דהשלום בריבוי. שהוא ענין לקרא דובר שלום לכל זרעו. ואפשר מפני לשון המאמר בברכות י"ז ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו וכו'. (שהוא נסמך על מקרא זה דובר שלום לכל זרעו) מביא כאן שהשלום נשתבח בריבוי כלשון מרבה שלום כד"א ורב שלום בניך: