(א) **כל מאמר זה עי' בהגהותי בויק"ר בס"ד.**וכאן ארשום מה שנשמט שם. ונתחדש בס"ד:

(ב) **והגיעו שנים אלו היסורין.**בויק"ר ליתא ולגי' דהכא נראה דגרסינן איפכא ימי הרעה אלו היסורין והגיעו שנים אשר תאמר אין בהם חפץ אלו ימי הזקנה שהשנים גורמין שבטל בהם החפץ והתאוה כמ"ש ותפר האביונה. וכעין זה מאי דדרש ר"ח ב"ר נחמיה על ימות המשיח שאז בטלה הבחירה. ועי' ס"פ שואל:

(א) כד צווחין ליה לאתר הוא א"ל אית תמן מסקייןכצ"ל וכ"ה בויק"ר:

(ב) נכנסין כפילון אחתכצ"ל:

(ג) **כל אחד ואחד יש לו עולם בפ"ע.**שמ"ר פנ"ב:

(א) **לכשישוב העפר אל הארץ כשהיה וא"ל ונפש כו'**כצ"ל. ופי' טהור ונקי כשהיה בתחלת בריאת אדה"ר שיצרו עפר מהאדמה:

(א) **התיישן בו עשאו למרמס כצ"ל.**פי' כשהחזיק עשיר בדבר שתחלתו רעב הוא לו אבל אח"כ כשהורגל והתיישן בו עשאו למרמס:

(ב) **גם עיני כו'.**גם עיניו גבוה ממנו (כגי' אות אמת שבמ"כ):

(ג) **חלק שמואס בו עשיר לזה כו'**כצ"ל ופי' אף שהעשיר מואס בו ואין לו תאוה לזה כלל אבל העני שממנו הוא גבוה עיניו תצפינה ויתאוה לדבר זה. ומזה תבין כי הכל הבל בלא תכלית אמתי וקצת מזה עי' ביד"מ:

(א) **ועוד כתיב כי תהיו אתם ארץ חפץ.**בשוח"ט מזמור ט' גרסינן במאמר זה בקש שלמה לעמוד על מתן שכרן של צדיקים כד"א כי תהיו אתם ארץ חפץ. ור"ל אלו ישראל וכמש"ל פ"א פ"ה ונראה שגם כאן הי' כתיב זה ונחסר בהעתקה (והתשובה ע"ז כתוב בשוח"ט שם ג"כ מקרא דרב טובך אשר צפנת ליראיך):

(א) **כך לא נפל דבר אחד וגו'.**מקרא הוא (יהושע כ"א):

(ב) **כל ימיו של ר"א כו'**לנהוג כמותו כצ"ל והיא ברייתא בנדה ו' ע"ב. ונראה משום שדרשו תחלה כל שפשטו בו חכמים יד (דהיינו נידוי) אף שחזר רישומו ניכר. לכן סמכו ענין לו הא דר"א להוציאו מכלל זה. שאע"פ שברכוהו. בכ"ז כשמת ואמרו הותרו הנדר. לא נשאר בו רושם ח"ו. ואדרבה חזרו לנהוג הלכה כמותו יותר מבחייו (וזה מכוין למ"ש בס"ד בהקדמתי לביאור פדר"א בס"ד שהברכה לא היתה רק להרחיקו מבהמ"ד שלא ירבו מחלוקת) וידרש ע"ז ג"כ כמשמרות נטועים שיש להם שורש כמו נטע שאף שנעקר חוזר ומצמיח. כן ר"א כשמת צמחו דבריו לנהוג כמוהו להלכה:

(ג) **אימתי כו'**שומעין אותן באסופות. שאין דברי תורה נקנין אלא בחבורה:

(א) **להגות ניתנו ולא ניגעת בשר.**במתניתין דפרק חלק תנן הקורא בספרים החיצונים אין להם חלק לעולם הבא ומפרשינן בש"ס כגון ספר בן סירא. וצ"ל דכאן דקאמר להגות ניתנו היינו לדבר דבריהם דרך דבור בע"פ ולא לכתבן ולקראן מתוך הספר ביגיעת בשר ובירושלמי פרק חלק שם הגי' (אחר הא דבן תגלת) אבל הקורא בספר הומירוס ושאר ספרים כקורא באיגרת ואח"ז קאמר הא דלהג הרבה (שהוא כמו לעג ופירושו דברי לעג ומליצות שהוא ספר המירו"ס שהוא ספורים ומשלים במליצות להמשורר האמע"ר) להגות כלומר לקריאה בעלמא ולא ליגיעת בשר להתייגע לקרוא בהן כקורא בספר. וטעמא דספרי בן סירא ובן תגלת שיש בהן דברי מוסר וחכמה נאסרו לכתבן בספר בימיהם שלא יחזיקום בקדושת כ"ד ספרים וכמ"ש ויותר מהמה בני הזהר כו'. אבל דברי המירו"ס וכי"ב שהן דברי חיל הקורא בהן כקורא באיגרת בעלמא. רק לא התירו לעסוק בהן דרך קבע וביגעת בשר כ"א קריאה דרך עראי כקורא באיגרת ומשום ביטול תורה ושיחה בטלה וליצנות נגעו בה איסור:

(א) **אומר למלאכי השרת ראו מה הבריות כו'.**דרש הכל נשמע אף הקב"ה כביכול אומר למלה"ש שישמעו מה הבריות כו' (ואפשר כי זה כל האדם דרש מה כל האדם והבריות אומרים עליו):

(ב) **מיד מטתו פורחת באויר.**אפשר יליף האי דבר מדכתיב ובעל כנפים יגיד דבר. שבעל כנפים הן מארי גדפין המסלקין מטתו (המוכנת לו בג"ע) לפרוח באויר:

(ג) **כד דמך ר' לוי כו'.**ירושלמי ספ"ד דברכות:

(א) **הוי פשוט קריי' כיון שהיה כו'.**כצ"ל וכ"ה בויק"ר פ' כ"ו ואיכה רבה פ"ג פ"ו ובירושלמי פ"ב דחגיגה. ושם כתובין כל המקראות וכאן יש חסרון:

(ב) **לפיכך כו'**ואם רע כו'. הוא סוף דברי המדרש. ומכאן ואילך הוא הוספה מלשון הש"ס בחגיגה עד סוף המאמר בכדי לסיים בטוב: