(א) **זמן היה שתנתן התורה לישראל.**דרש לכל חפץ על התורה כד"א כל חפצים לא ישוו בה (וכדלקמן פי"ב פי"ח) וגם שתנתן לישראל שנקראו חפץ כד"א כי תהיו אתם ארץ חפץ (מלאכי א') ור' ביבי דרש תחת השמים ע"ז כדמפ"ו:

(א) ששעת מיתתו כשעת לידתוכצ"ל:

(ב) **חייתא כו' מחבלתא כו'**בערוך ערך פע הראשון הביא מאמר זה בשם ויק"ר פכ"ז (ולפנינו ליתא שם) וגרס בה עוד מתברא דהוות תברייא (פי' נשברת) למיתה:

(ג) **שהיא מייתא וחייא.**נראה דורש עת ללדת ועת למות. שעת לידה היא עת שעומדת למות. רק שהקב"ה חוזר ומחייה אותה:

(ד) **תחבל שלמת רעך ואפילו מ"ה נעשה קטיגור שלה ארשב"נ כו'**וכל המאמר עד וכן הות ליה. ואח"כ גרסי' ד"א עת ללדת ועת למות ר' סימון בש"ר נתן דבית גוברין אמר שאול ועוצר רחם כו' בקולי קולות ד"א עת ללדת מעת ללדת היא עת כו' כצ"ל. ופי' דדרש גם כן סמיכות עת ללדת עת למות דרשא דמוציאין ממנו בקולי קולות לרמז על תה"מ:

(ה) לר"ש בן חלפתא אלים ויאה כצ"לופי' אלים בעל בשר כדאיתא (בב"מ פ"ו):

(ו) **דרישי' דחנואה חלי וסופיה מרירי.**נראה לשון זה יצא מתרגום יונתן (בישעיה ה' כ') דבסופי' מריר חטאה ע"ש. וכ"ה בת"י ר"פ נצבים (ע"פ שורש פרה ראש ולענה ע"ש):

(ז) **אית דאמרי מה דקלי' ירבה ציבחר.**וגי' הספרים י"ל שמעת שרבה קולו דהיינו שנתעבה קולו (וקרוב להגיה דקניה יעבה) מעט אז הוא זמן ללדת וראוי לו לישא אשה אז וכמ"ש הרופאים שזהו סימן הגעת התאוה וכח הלידה באיש. ודרך הגהה רחוקה מעט נראה דצ"ל מאן דקדים ציבחר ידכה. ופי' מי שיקדים לכ' שנה מעט לישא (וכדתנן בן י"ח לחופה) ידכה יטהר נפשו ביותר ללמוד תורה בטהרה:

(א) **יהיב ליה מותביהון באפלה.**אפשר צ"ל יהיב ליה מיתב עליהון שהיה יושב עליהן לשמרן ובאפלה נמשך למטה שבאפלה שמע אותן מתלחשים שלא ראו באפלה שהוא לא היה ישן ושומע דבריהם. ויותר נכון דגרסי' יתיב ליה מיסב בהון באפלה כו'. ופירושו שבחשיכה התחיל ליקח מהן וממשמש בהן ואז הכירו בו הספנין שהיה בידו דינרין ותחלה לא ידעו כלל:

(א) **ועת רקוד דכתיב ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקות ברחובות כצ"ל.**והיינו ברקודן שכן דרך הילדים כמ"ש (איוב כ"א) וילדיהם ירקדון (וז"ש ר"ש בן חלפתא לעיל לית דא מן דידי דאנא גבר סב שהרקוד מיוחד לילדים):

(א) הוי וצדיק באמונתו יחיהכצ"ל:

(ב) **דאייתי פסתיין.**נראה צ"ל כסתיין. פי' כסתות:

(ג) **נמוריקון.**ולגי' זו נראה פירושו תכלת שתרגומו גמור עי' ערוך. ובמ"ע גרס כאן נמוריקון בנו"ן ע"ש:

(ד) **והוי פיילין נהוג כו'.**פי' פילי הוא שער ופיילין הוא בעל השער כלומר השוער השומר שם פתח שער העיר (ומ"ש המ"כ בשם הערוך ליתא שם) וכי"ב בתוספתא ריש כלים בעל הפיל יש לפרש כן ע"ש בר"ש:

(א) **בעונתו נברא העולם.**שוח"ט מזמור ל"ד:

(ב) **יתהון לא הניין לי שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד רא"א זה הפתח כו'**התהום אלו אחר אמר את הכל כו' כצ"ל ועי' בב"ר. ובא ר"א לומר דמקרא זה שאמר שלמה הכל עשה יפה בעתו פתוח עד התהום לומר שאין לך דבר בעולם שאין לו שעתו ומקומו שיהיה לטוב ויפה ואין לך רע בהחלט בעולם כלל וכמ"ש כי טוב מאד זה המות כו' והיסורין כו':

(ד) **שהיה לו שפעת קורה כצ"ל.**ובב"ר פי"ד הלשון קורה שופעת:

(ה) יציר כפי ואיני (כצ"ל ביו"ד) נותן לו כצ"לפי' בתמיה:

(ו) **שהיו האילנות ישנות מימי נח אמר הקב"ה כו' כצ"ל.**ופי' שלא היו הכנענים עוסקים ליטע חדשות שהיו יודעים שכשיצאו ישראל ממצרים יכנסו לארץ לכבשה. וכשראו שהיו במדבר מ' שנה חשבו שבטל הדבר ושקבעו ישראל ישיבתם במדבר כדרך השכוני באהלים. ואז נטעו מחדש. ובמכילתא ר"פ בשלח איתא שכיון ששמעו הכנענים שישראל נכנסים לארץ עמדו וקצצו האילנות כו' ע"ש:

(ז) **מלאה ברכות ד"א את הכל עשה יפה בעתו רבי אומר אפילו לדבר עבירה יפה בעתו רבי ברכיה אר"א אבהו כו' כצ"ל.**ור' ברכיה מפרש לדרבי דהיינו כגון שבע בן בכרי שחטא ומרד במלכות ב"ד שגם זה מאת ה' היתה נסבה שלא יהיה כירבעם עד ימי רחבעם:

(ח) **ר' בנימין בר' לוי אמר אהבת העולם כו'.**שוח"ט מזמור ט':

(ט) **פחדתו של מה"מ נתן בלבם.**עמ"כ שמפרש פחדתו שיתעלם מהם יום המיתה. ואמת הוא שבפירש"י בקהלת כתוב כן וכן בילקוט כאן. אבל קשה לכוונו בלשון פחדתו של מה"מ שהעיקר חסר מהלשון. גם בשוח"ט שם לא משמע כן דשם גרסינן ג"כ הא דפחדתו כדהכא ואח"כ דרש ד"א גם את העולם העלים הקב"ה מבריותיו יום המיתה כו'. משמע דהא פחדתו של מה"מ ענין אחר הוא. ואפשר לפרש להיפך שגם פחדתו של מה"מ הוא לקיום העולם שלכן יזדרז האדם במעשיו בין בתורה ומע"ט ובין בעניניו ההכרחיים בעוה"ז ולא יתעצל להניחם לכשיפנה כי יפחד מבא המות פתאום עליו. וזהו שמביא ע"ז והנה טוב מאד זה יצה"ר שגם ע"י יצה"ר הוא קיום העולם. שכן מתפרש גם כוונת הא דפחדתו של מה"מ שע"י כן קיום העוה"ז והבא ועי' בב"ר שם שדרשו טוב מאד זה מה"מ כו' (והיאך נדרש העולם נתן בלבם על פחדתו של מה"מ לא נתפרש. ואולי י"ל דדרש העולם כמו המעלם ר"ל המסלקם מן העולם. וכד"א (איוב ה') כעלות גדיש):

(י) **אהבת עוללים נתן בלבם.**אהבת תינוקות וכ"ה בשוח"ט שם ובילקוט כאן וכצ"ל ועמ"כ:

(יא) **במקום טהור ועל המים.**כן הזכירו בלשון זה לענין נבואה בח"ל במכילתא ר"פ בא. ועי' בתשובת הגאונים שבס"ס נהרות דמשק ס"ס קכ"ב שהיו נוהגין למסור סתרי שיעור קומה במקום שאין אדם עובר שם:

(א) **ראוי היה אדם הראשון שיהיה חי וקיים לעולם.**דרש כל אשר יעשה האלהים זה אדה"ר מעשה ידיו ויציר כפיו של הקב"ה הוא היה ראוי שיהיה לעולם (ור"ל דריש סיפיה עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ג"כ על ענין אדם שהוסיף על הציווי ואמר לא תגעו בו ובזה בא לידי גרעון):

(ב) **וכ"כ למה ותראה היבשה.**אפשר בא לדרוש ותראה לשון יראה כדדרש הכא והאלהים עשה בדור אנוש והפלגה שייראו מלפניו. כן הקיף הקב"ה היבשה במים סביב כדי שתראה היבשה ויושביה תמיד וייראו וכמ"ש כאותי לא תיראו אשר שמתי חול גבול ים ועמ"ש בביאורי לפר"א פ"ה בס"ד:

(ג) **אבל הצדיקים מוסיפים עליו וגורעין ממנו כצ"ל.**ופי' לצורך שעה כאליהו בהר הכרמל כדמפ"ו שהוא גרעון. וזה בא ג"כ והאלהים עשה להתיר לצורך שעה להוסיף או לגרוע ע"י הצדיקים שייראו מלפניו כאליהו בהר הכרמל שקבלו אז ישראל עול מ"ש ביראה ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים:

(ד) **מכאן שאין הבמה כו'.**לשון מכאן עי' בויק"ר שקאי אקרא דהשמר לך פן תעלה עולותיך וגו':

(ה) א"ר שמלאי דבורא א"ל ובדברך כו' כצ"לוכ"ה בירושלמי תענית פ"ב ה"ח ובשלהי פסיקתא דעשרת הדברות (ויש שם ט"ס וחסרון) ועי' בויק"ר פכ"ב. ופי' ע"פ הדבור עשה כן כמ"ש ובדברך עשיתי:

(ו) **ביתך וממלכתך עד עולם אימתי אם ישמרו כצ"ל.**ודרש ג"כ ע"ז כי כל אשר יעשה האלהים שבחר בזרע דוד הוא יהיה לעולם כסאו כשמש אך האלהים עשה שייראו מלפניו כמ"ש לדוד אם ישמרו כו' וא"ל ופקדתי כו':

(ז) **ששמים וארץ לא נבראו אלא בזכות היראה כו'.**אפשר ר"ל הא דכתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ בשביל היראה שנקראת ראשית כד"א ראשית חכמה יראת אלהים נבראו שמיה וארץ:

(ח) הוי עליל מן חמת גדרכצ"ל:

(ט) **ואילן קרייא מסריה כצ"ל.**פי' אלו הן המקראות שמסר לו:

(י) **מהלל כתיב.**עמ"כ. וכן דרש ליה בשוח"ט מזמור ק"ט מהלל חסר ללמד שמקלס בשעה שהולך:

(יא) כך השקיע הקב"ה את השמשכצ"ל:

(יב) **דבורה וברק ועשו לילה ויום כו'**ביום ההוא כו' ששה נסים כו' בו ביום אמרו שירה וכיון שכ"ז נעשה ביום אחד ע"כ עמדה להם חמה ונעשה להם הלילה יום (ויש לסמוך עוד זה שהרי כתיב הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. והיינו שהיה באמת זמן לילה שהיו הכוכבים עולים כבר למשמש במסלותם רק שעמדה להם חמה). אבל באמת קשה למה תפס דבורה וברק ולא יהושע (ושמא מפני שכבר חשב יהושע לעיל לענין הקלוס. תפס כאן אחרים):

(א) בתוך הים ביבשה רבי נחמיה אומר אם יאמר לך אדם אפשר שאלו לא חטאו כו' כצ"לועיין בתנחומא פ' אמור:

(א) **והיה דמו תוסס רנ"ב שנה מן יואש ועד צדקיה.**ט"ס הוא וצ"ל רל"ח שנה וכ"כ בסה"ד:

(א) **לכל חפץ יש עת ולכל עת יש חפץ.**משום דכאן כתיב כי עת לכל חפץ. ולהלן פ"ח כתיב לכל חפץ יש עת. לכן דרש תרווייהו איתנהו. וכן להלן שם מביאו על פסוק זה:

(א) **שהרשעים מדברין כו' לברר להם מדה"ד.**כדי שיפרע מהן מדה"ד בעוה"ב בשלמות. לכן משלמין להם שכרם בעוה"ז. וכן בסיפא בצדיקים כדי לברר להם צדקתם לשלם להם שכרם בעוה"ב בשלמות נפרעים מהם בעוה"ז וכדאיתא ספ"ק דקדושין ובירושלמי פ"ק דפיאה:

(ב) **כל היום וגו' כי מקרה וגו' כמות זה כן מות זה ומי יודע וגו' אלא המסורת הזה וכו' כצ"ל.**והמסורת הזה אפשר דרש ליה על ורוח אחד לכל. דמפרש רוח לשון רצון. לזה שהיה רצונו במדת צדקתו כל ימיו כן במותו יקחהו רוחו לעשות מצוה סמוך למותו וכן להיפך:

(ג) **כך העמדתי נביאים לעובדי כוכבים.**דרש ורוח אחד לכל לשון רוח נבואה. והיינו קודם שבקש משה שלא תשרה עליהם שכינה:

(ד) שנאמר ובהמה רבה ור' יצחק כי מקרה בני אדם כו' כצ"להכל ד"א ובטעות חלקוהו בדפוס:

(א) **מהו אין רנב"י כו'.**דמשמע מדכתיב אין כי הכל הבל. דמ"מ יש איזה יתרון רק שהוא הבל לזה מפרש מה הוא:

(ב) **עשה לו קבורה וח"א עשה לו תכריכין וארון כצ"ל.**והשאר יתיר ועי' ב"ר פי"ז:

(א) **אפילו גלגל חמה.**עי' בזוהר וישלח (ק"ע) וזוהר צו (ל"ד) וזוהר נשא (קכ"ה):

(א) **תני אחת נשמתן כו'.**שבת (קנ"ב) ואדר"נ פי"ב ועי' ספרי פנחס פ' קל"ט:

(א) **מי יביאנו לדוד כו' לשלמה כו'.**אפשר דרש לתרי מילי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו. דמי יביאנו הוא על העבר לדוד לראות בשלמה. ובמה שיהיה אחריו הוא שלמה על רחבעם לעתיד ופשוטו י"ל שתפס אחד לראות בטוב ואחד ברע: