(א) **אבי לכה אב"ד של לכה.**ב"ר פס"א:

(ב) בפשתי העץ לבית אשבע אר"י בר סימון באכסנאין היתה עסוקה ד"א שנשבעו כו' כצ"לוכ"ה בספרי בהעלותך פסקא ע"ח ודרש לבית אשבוע לשון שבועה שהיה אכסניא ומאכלת לשובע האורחים. וכתרגומו של יונתן על זונה פונדקיתא:

(ג) **שתקנה עצמה לשרפה.**כ"ה בילקוט:

(ד) ההרה לכו עם המלך במלאכתו ישבו מכאן אמרו עשרה כהנים כו' של רחב הזונה היתה וי"א ששרתה עליה רוה"ק רשב"נ כו' כצ"ל:

(ה) **עשרה כהנים כו'.**במ"ר ספ"ח וש"נ:

(ו) סנהדרין שהיו אורגין עמו בד"ת ר' עזריה ור' יונתן כו' בנקיון כחלב לבית אשבוע כו' ואנשי כוזבא שעשה דברי של הקב"ה כמו כזבים שנאמר ויבן שם דוד מזבח וגו' ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל יואש שנתייאש כו' כצ"ל:

(ז) סודרין את ההלכה בשיניים כו' כצ"לועי' ברבה ויחי שם:

(ח) והדברים עתיקים עם המלך מכאן אמרו לא מתה כו' ותשב לימינו זו רות המואביה המה היוצרים זה בועז כו' עם המלך במלאכתו ר' אייבו אמר זה דוד כו' שלא להחריב ביהמ"ק רבי מנחם בר אבין כו' כצ"לוקצת מזה הגי' גם בילקוט ע"ש ומפני שבש"ס בב"ב דרשו עם המלך במלאכתו על רות טעו הספרים לכתבו כאן אבל באמת הגי' כאן הנכונה כמ"ש דדרש עתיקים לשון עתיק יומין שהאריכה רות ימים עד שלמה (ולגי' הספרים אפשר ראוי לדרוש כאן והדברים עתיקים דברים הללו סתומים כאן ומפורשים במקום אחר כדאיתא להלן):

(ט) **ע"פ הדברים האלה ד"א המה היוצרים כו' את עולמו ע"ש ויצר ה' אלהים יושבי נטעים כו' כצ"ל.**ועי' ב"ר סוף פרשה חי"ת:

(י) **ויוקים זה אלימלך.**עמ"כ ויפ"ע. וי"ל כמ"ש לקמן פ"ה נקמתן של ישראל ביד ענייהם. ולכן אלימלך שיצא מארץ ישראל בשביל שהיתה עינו צרה בעניים כדלעיל נקמו בו עונש עבור העניים ולכן קראוהו יוקים שנקמו בו (וי"ל עוד נקם ברית של יציאה מארץ ישראל לחוץ לארץ):

(יא) **ר' מאיר היה דורש שמות כו'.**ב"ר פ' מ"ב וש"נ:

(יב) **אלי תבא מלכות.**אפשר ראה וא"י מה ראה שמלכות ב"ד יצאה מרות אשת מחלון בנו (ומרוחא דמחלון דשבק בה יצא דוד עי' בסבא דמשפטים (ק"ג) בזה):

(יג) **מחלון שנמחו.**מחי לון:

(יד) **בעיירות מצאו אותן פרוצים כו' לכרכים ובמים כו' חזרו להם כו'.**הדבר קשה שבחרו יותר טוב לישב במקום פריצות משום דוחק מים. גם באמת הפריצות מצויות בכרכים יותר מבעיירות וכמ"ש בעירובין (כ"א) יושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות ועי' בפי' רש"י שבת (פ') ד"ה בעירניות כו'. וכן מים מצויין בכרכים יותר מבעיירות כמ"ש בעבודת כוכבים י"ב פרצופות המקלחין מים בכרכים ע"ש בפירש"י. ובשלהי כתובות אמרו בכרכים שכיחי כל מילי. לכן נראה עיקר דגרסינן איפכא באו להם בעיירות מצאום מדוחקים במים ואח"כ באו לכרכים ומצאום פרוצים בעבירות ואח"כ חזרו להם בעיירות:

(טו) **ויהיו שם.**משמע שכבר היו שם תחלה ויצאו ועתה באו והיו שמה בקביעות:

(טז) **הכל למות והכל למיתה כו'.**ברכות י"ז ע"ש:

(יז) **אשרי כו' בשם טוב.**ולא כאלימלך שאף ששמו היה מורה לכבוד אלי תבא מלכות כדלעיל (וכן היה ראוי לו כמש"ל) אבד הטובה ביציאתו לחו"ל. וז"ש לבועז ועשה שם בבית לחם השם שהיה ראוי לאלימלך כשהיה בבית לחם שהוא מלכות ב"ד כד"א (שמואל ב' חי"ת) ויעש דוד שם (ועי' זוהר בחוקותי (דף קי"ג א'):

(יח) **עלי מיתתה של רחל.**אפשר הוא ד"א (לבד הא דאין אשה מתה אלא לבעלה) ור"ל אני שגרמתי לה כשאמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחי' והיה כשגגה כו' כמ"ש בב"ר שם. וכן הא דאמר יעקב קשה כו' הוא ג"כ ד"א על עלי לומר שהוא כבד עלי כמשאוי קשה ביותר:

(יט) **גילין כו' אחד מן הגיל.**עמ"כ ועיקר פי' גיל הוא ג"כ חבורה של רעים אהובים יחד (ואפשר הן שושבינים שהן חברים בעת גילה ושמחה). ובשבת (ק"ה) הגי' אחים במקום גילין. וכן בסדר עולם רבא פ"ג ע"ש:

(כ) **דא"ר שמעון ב"ר אבא כו'. לתוך ארכי כו'.**למ"ד בשבת שם דמית גדול היה אפשר ליישב קצת הלשון דאמר ר"ש כו'. דלכן כשמת הגדול שהוא ארכי ומושל דאגו החבורה אבל העיקר נראה דפירושו ערכי הוא כמו ערכאות שהוא קבוץ דיינים רבים במקום הערכאות. וממשיל כן החבורה לממשלה כאחת אשר כשמת אחד מהן ראוי לכולן לפחוד ולדאוג:

(כא) **ואין אחד מהם נכנס כו' כמלא נימא.**ברכות מ"ח וש"נ:

(כב) אריב"ח מימי לא קריתי כו'.(שבת קי"ח):

(כג) **כעשר שנים כשלשים כו'.**שה"ר פ"ד פ"ג:

(כד) **אין בעל הרחמים פוגע וכו'**ויק"ר פי"ז וש"נ:

(כה) **בתחלה מתו סוסיהם כו'. ואח"כ מת אלימלך.**כ"ה הלשון גם בפסיקתא דויהי בחצי הלילה. נראה דמדכתיב וימותו גם שניהם. לרבות מן גם שמקניהם ובהמתם כבר מתו. וזה שמתו קודם אלימלך. אולי יש לסמוך ממ"ש ויהיו שם קודם לימות אלימלך דדרשינן כמו יד ה' היה במקנך. שהוא ענין הכאה ומיתה בבהמות:

(כו) **שמעה מהרוכלים המחזירים בעיירות.**י"ל מדכתיב ותשב משדי מואב ביו"ד ואח"ז כתוב כי שמעה בשדה מואב בה"א. דרש דשדה הוא עיר גדולה כדלעיל ספ"א והיינו דרך ששם מחזירין הרוכלין בתמידות יותר מבשדות וכפרים. ששם אין דרכן להתקשט כ"כ הרבה (ודי להם ברוכלים שיש בהם שדרים שם וא"צ לרוכלים המחזירים רק בעיירות ועי' (ב"ק פ"ב א') והן היו יושבים בכפרים ועיירות קטנות כמש"ל פסקא ב' בס"ד. לכן קראם כאן בשם שדי מואב ביו"ד. וכן בכל המגלה כמ"ש במסורה (בר מן ב' חד הא דכי שמעה בשדה מואב דדרשוהו כאן. ואידך נעמי השבה משדה מואב. וי"ל שמפני שכלל בועז בזה גם את רות וכמ"ש אח"ז ומאת רות המואביה קנית להקים שם וגו'. לכן להחשיבה לרות לפני הגואל אמר משדה בה"א שהוא עיר וכרך לומר שהיא מבני עיירות (שמבנות מלכים ממשפחת עגלון מלך מואב היתה) ולא משדי מבנות כפרים). [ועוד אפשר לומר משום דמסתמא ממואביה לא שמעי. דהא כתיב אשר פיהם וגו'. וישראל מאי בעו התם בעיר שכולו נכרים. ולהכי משני ששמעה מרוכלין המחזרים בעיירות. מרוכלין ישראל דשכיחא אף בעיר שכולו נכרים. כדאיתא בעבודת כוכבים (ס"א) בעיר שכולה נכרים והאיכא רוכלים וכו'. מהרב ר"מ ברלין ממאהליב]:

(כז) **פעמים שהוא עושה בעבור עמו ונחלתו.**היינו כדכתיב (תהלים צ"ד) כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב (ראיתי כתוב):

(כח) **שנאמר (ישעיה מ"ח) למעני למעני אעשה ובגלות חו"ל מדבר דכתיב שם הנה צרפתיך וגו'**בחרתיך בכור עוני:

(כט) **עברו כו' והלכו ביו"ט.**מפני מצות חזרה לא"י. וז"ש ותלכנה בדרך שהיה אסור להם אם לא מפני לשוב אל ארץ יהודה (ותקנו בזה חטא יציאת בעליהן לחו"ל) ולשון עברו דנקט כאן אפשר משום דוכתא אחריני דכתיב ביה לשון עברה כמו ויעבר מרדכי שדרשו שם שעבר והתענה ביו"ט של פסח נקט כאן נמי הכי:

(ל) **היו עסוקות בהלכות כו'.**לשוב אל ארץ יהודה דרש ולשון ותלכנה בדרך דרש שהיו עוסקים בהליכתן בד"ת כד"א (מלכים ב' ב') הלך ודבר ואמרו (בתענית ו) שהיו מדברים ד"ת:

(לא) **יפה אמרת שאין אב כו'.**משמע מכאן דבן נח אין לו להתאבל על אביו אלא על אמו (ועי' טור וב"י יו"ד סי' שע"ד לענין גר שנתגייר הוא ואמו) ומזה סיוע למה שהערותי בס"ד בהגהותי למכילתא משפטים פ"ה שלא נאסר לבן נח קללת אב אלא קללת אם. ושלא כנראה מדברי הרמב"ם פ"ה מהלכות ממרים י"א ע"ש:

(לב) **יעשה כתיב.**י"ל שיעש בלא ה"א מתפרש לשון תפלה. והה"א עושה המלה וודאית דרך ברכה ונבואה שוודאי יעשה ה' עמכם חסד (ובליקוטי פי' בס"ד דרך רמז לפי מש"ל פ"ה פי"ג שעיקר משכורתה היה שלמה במלכותו י"ל שזהו שרומז הה"א על דור חמישי בהדי דידה שיהיה שלמה שאז יעשה חסד הגדול לה):

(לג) **הטובות והמתנות שעתיד כו' ליתן לשלמה כצ"ל.**וכדכתיב שם בשלמה כ"פ נתתי:

(לד) **לבית אישה כו'.**ולעיל כתיב בית אמה לכן דרש מכאן שאין מנוחה של קורת רוח לאשה אלא בית בעלה:

(לה) **אשת אחיו שלא היה בעולמו.**דין ייבום גמור אין כאן בל"ז שאין יבום אלא באחין מהאב. אבל אחיו מאמו אסור לייבם. דאשת אחיו מאמו ערוה שלא במקום מצוה אלא שבאמת לא היה שייך כאן ייבום כלל שלא היו קדושין תופסין בהם שלא גיירום כדלעיל פסקא ד' רק אמרה נעמי אם אתם רוצים לעשות מלתא יתירתא לגמול חסד עם המתים וכענין יהודה ותמר ובועז לרות וכמ"ש הרמב"ן בפי' התורה לסדר וישב. מ"מ באשת אחיו שלא היה בעולמו שלא כתבה בהן תורה ייבום משום דרכיה דרכי נועם כמ"ש התוס' ריש פ"ב דיבמות ע"ש. א"כ גם אתם אין ראוי לכם להתעגן ולהמתין עליהם:

(לו) **לא ילין גר דלתי לאורח אפתח לעולם יהא כצ"ל.**והיינו שפותחין לו דלת ואין דוחין לגמרי לנעול הדלת בפניו (ובחוץ לא ילין ודלתי לשון רבים ב' דלתות ירמזו לג"פ שדוחין):

(לז) כי יצאה בי יד ה' בבעלי ובבני ר' חנינא כו' כצ"לודרש שמיתת ג' קרויה יציאת יד ה' שהוא הדבר וכדתנן בתענית רפ"ג ע"ש בגמרא:

(לח) **כל נשיקה של תיפלות.**ב"ר פרשה ע':

(לט) **שאין בו מזוזה כו' באשר תליני כו'.**תלתה המזוזה בלינה שבעת השינה בלילה היא המצוה שאפשר לקיימה עיין במגן אברהם סי' כ"א ס"ק כ"ב:

(מ) **באהל מועד בגלגל.**שיטפת לישנא בשאר מקומות נקט דבימי רות לא היה לא אהל מועד ולא גלגל:

(מא) **אלו ד' מיתות כו' אלו ב' קברים כו'.**שלהי מדרש משלי:

(מב) **סגלי בעולם הזה.**דרש כה כמו פה במקום עולם הזה: