(א) ראב"כ פתח חכמת נשים כו'(*) כצ"ל:

(ב) **ז' ימים ויברך כו'.**יום השביעי מכוון לדברי התוספות (סנהדרין ל"ח) ד"ה חצבה שלכן קורא עמודיה שבעה שגם בשבת באה מנוחה וכדאיתא בב"ר ספ"י:

(ג) טבחה תוצא הארץ נפש חיה בהמה כו' כצ"ל פי' דבר העומד לטביחה:

(ד) ערכה שולחנה כו' דשא עשב מזריע זרע פי' דבר הערוך מוכן לשולחן וה' מיני פירות הארץ וזרעים חיים:

(ה) **ז' שנים מסיקין כו' בנשק כו'.**חושב כאן ז' מיני כלי זיין לשבעה שנים:

(ו) **דעבד פרטגמיא עבד משתותא.**פרטגמיא היא סעודות מריעות שהיו עושה בתולה קודם נשואין (וכענין מכי יהבי שערי באסינתא) ואותן מרעים שהיו קרואים לסעודה זו היו מזומנין ג"כ לסעודת משתה של הנשואין עצמה (וז"ש בירושלמי דשביעית שהביא המ"כ שהמת באותן ז' שנים סימן שאינו מזומן לעוה"ב):

(ז) **בר קפרא עביד כו'.**ב"ר פס"ד:

(ח) **טבחה אלו העונשים.**מלשון שר הטבחים:

(ט) **יינה אלו ק"ו כו'**שהן עיקר יינה של תורה שצריך להוציאו ע"י טורח כמו היין מן הענבים:

(י) שהטיסן הקב"הכצ"ל והוא לשון פריחה כלשון על גפי שהוא כנפים:

(יא) וקרא אותן אלקותהה"ד והייתם כאלהים מקרא זה היא פתוי הנחש ונכון לגרוס אני אמרתי אלהים אתם (תהלים פ"ב) וזהו שמסיים כאן חסר לב אמרה לו כי עפר כו' (כלומר שנחסר מטובת מעלתו הראשונה שהיה בלבו חכמת אלהים והיתה מחיה אותו לעולם) כדכתיב בסיפא דהאי קרא אכן כאדם תמותון:

(יב) **מי פתי יסור הנה.**סור הוא הנוטה מדרך הישר כמ"ש בב"ר פ"נ סורו נא עקמו כו' ולשון הנה פי' רש"י בסנהדרין שם על עץ הדעת ואפשר עיקרי' סמוך על מי פתי יסור הנה הכתוב להלן בפרשה באשת כסילות (ומיושב ביותר לדרשת הגמרא בסנהדרין (שם) מי פתאו לזה אשה):

(יג) זה סדורלה"פ שנקרא מערכת וערוך על השולחן:

(יד) **בעקמנות כו'**זה שמי לעולם ולפי שעה אהיה כו'. ולכן בשם הויה נאמר אח"כ זה שמי לעולם ולפי שבא בעקמנות לא זכה להגלות לו אז בשם המיוחד שהוא מעלתו של משה כמ"ש וארא כו' ושמי ה' לא נודעתי גו' והוא שם ההנהגה התמידי אף בעת שההנהגה ע"י איזה מדה ושם שיהיה מ"מ בהעלם מסותר בו הנהגת שם המהוה תמיד. אבל גלוי שם אהיה שגילה לו עתה אינו כ"א ההנהגה לפי שעה:

(טו) **כל מ' שנה כו'**משה מלשמש בכה"ג שמ"ר פל"ז:

(טז) **בחלוק לבן.**ירושלמי פ"ק דיומא ובבבלי תענית (יא):

(יז) בקשו לסמותהכ"ה בשאר מקומות שיש מאמר זה שציינתים בס"ד בב"ר פמ"ב:

(יח) וקויתי לו שאמר כי לא תשכח כצ"ל:

(יט) בעי למיזכי בכל ביעתאכצ"ל והוא פי' לקעקע ביצתן. וענינו ליטול כל ביצי ואפרוחי העוף ואינו מניח כלום לקיום המין (ולשון למזכי הוא כזוכה מן ההפקר כאסוף ביצים עזובות):

(כ) **שבו ביום שנבנה בנינו של בית נגנז.**בפסיקתא דכלת משה הגי' שעתיד לגנוז מפני בהמ"ק וכדאמרינן (בסוטה ט) כשנבנה בהמ"ק נגנז אהל מועד (וכל כליו) אבל בב"ר שם וש"מ מסיים עלה שנאמר ולא יכול משה לבוא אל אוה"מ כי שכן עליו הענן ונראה פירושו שתחילה היה הכבוד מלא כל המשכן ואח"כ נגנז ושכן רק על הכרובים (וערמב"ן פ' פקודי) והיא כענין אור ז' ימי בראשית שנגנז אח"כ (וכמו כל ענייני המשכן שהיו שווין לימי בראשית):

(כא) אר"ע נמשלו ישראל לעוף שמ"ר פ"ה ע"ש:

(כב) **דתני רשב"י לא במקום כו'**ספרי בהעלותך פסקא צ"ב:

(כג) **עתיד הקב"ה למנות לו כו'.**שה"ר פ"א ספ"ד ושם פ"ז וקה"ר פ"ז פי"ב:

(כד) לחולה כתיבעי' מנחת שי שלא נמצא כתוב כן בספרים שלנו ואפשר גרסינן לחילה כתיב ביו"ד והכוונה שכתוב בלא מפיק ה' כי היכי דנדרוש שה' זו אינה ה' נקבה אלא מעיקר המלה הוא שם מחול:

(כה) **והן חלין עליו כעולמות.**כ"ה בשה"ר פ"א וכצ"ל ופי' שהוא ראש חוללין והן עליו סביב:

(כו) עלמות בזריזותכצ"ל מלשון עלם שהוא בחור וזריז בכחו: